כו טבת

[יט] אסור לצאת ממקומו קודם שיברך ברכת־המזון. כמו־כן יש ליזהר מללכת באמצע הסעודה אפילו מן החדר שאוכל בו לחדר אחר לגמור שם סעודתו, או שיחזור אחר־כך לכאן לגמור סעודתו. ובשעת הצורך יש מקום להקל בזה. ובחדר אחד מפינה לפינה, אף־על־פי שהחדר גדול מאד, לא הוי שינוי מקום. אבל אם יצא חוץ לפתח ביתו, בין שיחזור רק אחר־כך לכאן לגמור סעודתו כגון שקראו חבירו לדבר עמו, בין שיגמור סעודתו במקום שהלך לשם, צריך לברך ברכת־המזון למפרע על מה שאכל, ולחזור ולברך בתחילה המוציא, ואח"כ יגמור סעודתו{כח}. וזה אפילו אם בשעת ברכת המוציא היתה דעתו ללכת אחר־כך לבית אחר, לגמור שם סעודתו ולברך שם ברכת־המזון{כט}. והוא הדין בכל זה לפירות ומשקין{ל}:

[כ] אם אוכלים בחבורה ויצאו קצת מהם מן הבית על דעת שיחזרו לכאן, כיון שנשאר אפילו רק אחד מהם כאן במקומו, לא נתבטלה הקביעות. וכשחוזרין, לקביעותן חוזרין, לפיכך לא הוי הפסק וא"צ לברך שנית{לא}. וכן אם יצא לצורך הסעודה כגון להביא איזה מין לפתן, לא הוי הפסק{לב}:

[כא] המתפלל באמצע הסעודה בתוך ביתו, כשחוזר לאכול אינו צריך לחזור ולברך המוציא, אא"כ יצא לבית־הכנסת. וכן אם ישן בתוך הסעודה שינת עֲרַאי, אף־על־פי שנמשך איזה זמן, לא מיקרי הפסק. אבל אם ישן על המטה, הַוֵי הפסק. וכן אם הפסיק בשאר דברי רשות, כגון שהוצרך לנקביו וכיוצא בזה, לא הוי הפסק. ומכל מקום צריך נטילת ידים מחדש, משום דהוי היסח הדעת, אלא אם כן שמר ידיו. אך לא יברך על הנטילה, כי משום היסח הדעת אין מברכין על הנטילה{לג}:

[כב] אם אוכל פירות בפרדס שהוא מוקף מחיצות, ובירך על פירות מאילן אחד על דעת לאכול גם מאילנות אחרים, יכול לאכול גם מאילנות אחרים אף על פי שאינו רואה מקומו, כל שלא הסיח דעתו, ואינו צריך לברך שנית. אבל אם אין הפרדס מוקף מחיצות, ומכל־שכן מפרדס זה לפרדס אחר, לא מהני דעתו{לד}:

[כג] טוב ומועיל לזכרון הלימוד, לטבל אצבע הקמיצה של יד ימינו במלח ולאכלו, אחר אכילתו, לפני מים אחרונים{לה}: