חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

כד טבת

סימן כ"ט - הלכות סעודה

[ט] עושה אדם צרכיו בפת. והני מילי דלא מִמְּאִיס ביה. אבל מידי דמִמְּאִיס ביה, לא. והוא הדין בשאר אוכלין. הלכך אין סומכין בפת את הקערה, אם היא מליאה דבר שאם יפול על הפת ימאס. וכשאוכלין איזה תבשיל עם חתיכות פת, והפת היא לו במקום כף, צריך ליזהר לאכול בכל פעם קצת מן הפת. והנשאר לו מן הפת, גם כן יאכל אותו אחר־כך{יז}:

[י] אסור לזרוק פת אפילו במקום שאינו נמאס, כי הזריקה היא בזיון. ויש מתירים אם אינו נמאס בכך. ושאר מיני אוכָלין, אם נמאסין על־ידי הזריקה, אסור לזרקן. אבל אם אינן נמאסין כגון אגוזים וכדומה, מותר. לא ישב על שק שיש בו פירות, שנמאסים על ידי כך. אין נוטלין את הידים ביין או בשאר משקה, משום בזיון. כשרואה איזה אוכל מונח על הארץ, צריך להגביהו. ויש אומרים שמאכל שהוא ראוי לאדם, אין מאכילין אותו לבהמה משום ביזוי אוֹכָלין{יח}:

[יא] אם צריך לעשות איזו רפואה בפת, או בשאר דבר מאכל, אף־על־פי שנמאס בכך, מותר. וגם לשאר דברים שהם צורך האדם מותר, אם דרך בני־אדם להשתמש בזה לכך{יט}:

[יב] יזהר מאוד בפירורין אפילו שהם פחות מכזית, שלא יזרקם למקום שהם נדרסים, דקשה לעַנְיות. אלא יקבצם ויתנם לעופות{כ}:

[יג] אין מסתכלין בפני האוכל והשותה, ולא במנה שלפניו, כדי שלא לביישו{כא}:

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד