כב טבת

[יד] אם יש לפניו פת ישראל ופת גוי ואינו נזהר מפת־גוי, אם שתיהן שלימות או שתיהן פרוסות וגם שוות בגדלן והן ממין אחד, יברך על פת ישראל. ואם זו של ישראל אינה נקייה כמו של גוי, יברך על איזה מהן שירצה. ואם בעל הבית נזהר מפת־גוי אלא שהובאה בשביל אורח, יש לסלקה מן השולחן עד לאחר ברכת המוציא{כז}:

[טו] כל דין קדימת החשוב, אינו אלא אם בדעתו לאכול בתוך הסעודה משתיהן. אבל אם אין דעתו לאכול בתוך הסעודה רק מפת אחת, יבצע על זו שהוא רוצה לאכול, ואין משגיחין בזה על החשיבות{כח}:

[ב] אין הבוצע רשאי לטעום, עד שיכלה אמן מפי רוב העונים{ו}:

[ג] לא יאכל אדם ולא ישתה דרך רעְבְתנות. לא יאכל מֵעוֹמֵד ולא ישתה מֵעוֹמֵד. ויהא שולחנו נקי. לא יאחוז פרוסה גדולה כביצה ויאכל ממנה, ולא יאחוז המאכל בידו האחת ויתלוש ממנו בכֹח בידו השנית. לא ישתה כוס יין בפעם אחת, ואם שתה הרי זה גרגרן, בשתי פעמים זהו דרך ארץ, ובשלש פעמים הרי זה מגסי־הרוח. אם לא כשהוא כוס גדול ביותר, יכול לשתותו אפילו בכמה פעמים, וכן כוס קטן מאוד יכול לשתותו בפעם אחת{ז}: