יז טבת

[יג] קודם הנטילה צריך להשגיח שיהיו הידים נקיות בלא שום חציצה. ומי שצפרני אצבעותיו גדולות ועודפות על הבשר, צריך לדקדק לנקותן שלא יהא תחתיהן לכלוך, משום דהוי חציצה. וכן אשה צריכה להסיר הטבעת מטעם זה, ואפילו אם היא רפויה{לא}:

[יד] מי שידיו צבועות, אם אין שם ממשות הצבע כי אם חָזוּתָא בעלמא, לא הוי חציצה. אבל אם יש עליהם ממשות הצבע, אפילו רק מעט, הוי חציצה. אך אם הוא אומן בכך דהיינו שהוא צַבָּע, וכן מי שהוא שוחט או קצב וידיו מלוכלכות מדם, או שהוא סופר ואצבעותיו מלוכלכות מדיו, והוא רגיל בכך, וכל בעלי אומנות זאת אינם מקפידים בכך, לא הוי חציצה אלא אם כן הוא ברוב היד{לב}. וכן מי שיש לו פצע על ידו ועליו רטייה שמצטער להסירה מחמת הכאב, לא הוי חציצה, ויטול את יתר היד{לג}:

[טו] המים צריכים לבוא על הידים מכח גֻּבְרָא. אבל אם המים באים מאליהם, אינה נטילה. וחבית שיש בה בַּרְזָא (פי' דבר הסותם את הנקב) והסיר את הברזא, אזי המים הבאים בכח הראשון, דהיינו קילוח הראשון לבדו נחשב מכח גוברא, אבל המים הבאים אחר־כך נחשבים כְּאִלּוּ באו מאליהם. ולכן מי שרוצה ליטול את ידיו דרך הברזא, צריך לידע שבקילוח הראשון נתכסתה כל היד, ויסתום את הברזא ויחזור ויפתחה לשפיכה שנייה. ומי שאינו יודע לשער, אין לו ליטול ידיו בדרך זו{לד}:

[טז] אסור לאכול בלא נטילה, אפילו אם יכרוך את ידיו במפה. ואם הוא בדרך ואין לו מים, אם יודע כי בעוד דרך ד' מילין (מהלך 72 דקות. וכן אם הוא ברכב, נסיעה במשך 72 דקות) לפניו, או פחות ממיל (שהוא 18 דקות{לה}) לאחריו ימצא מים, מחוייב ללכת לפניו ד' מילין, או לחזור לאחריו מיל, ליטול ידיו לאכילה. אבל אם גם שמה לא ימצא מים, או שהוא עם חבורה ומתיירא להיפרד מהם, וכן מי שיש לו אונס אחר שאינו יכול ליטול ידיו, יכרוך ידיו במפה או "ניילון", או ילבש בתי־ידים ("כפפות"), ויאכל כך{לו}:

[יז] העושה צרכיו קודם אכילה, שהוא צריך ליטול ידיו קודם ברכת אשר יצר, וגם צריך ליטול ידיו לסעודה, יש בזה כמה ספיקות וחילוקי־דעות. והמחוור והנכון שהנטילה תהיה כדין והיא עולה לכאן ולכאן, ויברך תחילה על נטילת ידים, ואחר כך אשר יצר. וכשיתחיל לאכול, יברך המוציא{לז}: