חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

טז טבת


סימן כ"ז - הלכות נטילת־ידים לסעודה, ולדבר שטיבולו במשקה

[ח] מי שאין לו כלי, יכול להטביל ידיו בנהר, או במקוה או במעיין אפילו אם אין בהם ארבעים סאה רק שמתכסים בו ידיו בבת־אחת, ומברך גם־כן בנוסח על "נטילת"־ידים{כד}:

[ט] מים שנשתנו מראיהם, בין מחמת מקומם, בין מחמת איזה דבר שנפל לתוכן כגון דיו, פסולים לנטילת־ידים, אלא אם כן חזרו לברייתם. ואם נשתנו מחמת עצמן, כגון שעמדו זמן רב באויר חם, כשרים בשעת הדוחק, ולא יברך עליהם{כה}:

[י] וכן מים שנעשה בהם מלאכה, כגון שהֵדיחו בהם כלים, או ששרו בהם ירקות, או שנתנו בהם כלים ובתוכם משקים כדי לצננם, פסולים{כו}. ויש פוסלים גם מים שנמאסו, כגון ששתה מהם כלב או חזיר וכדומה{כז}:

[יא] מי שלא נטל ידיו ונגע במים, לא נטמאו המים. אבל אם שכשך ידיו בתוכן לנקותן, ואפילו רק את אצבעו הקטנה, נפסלו כל המים, מפני שנעשתה בהם מלאכה. וכן אסור ליטול במים שנטל בהם חבירו{כח}:

[יב] מים מלוחים, או סרוחים, או מרים, או עכורים, אם אינם ראויים לשתיית כלב, פסולים לנטילת־ידים{כט}. ומים חמים, כשרים לנטילה אפילו אם היד סולדת בהם{ל}:

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד