טו טבת

[ג] אעפ"י ששיעור המים לנטילה רביעית, יוסיף ליטול על כל יד מים בשפע, כמו שאמר רב חסדא{ז} אנא מְשַׁאי (פי' נטלתי) מלא חופנאי מיא, ויהבו לי (פי' ונתנו לי מן השמים) מלא חופנאי טֵיבוּתָא. ומי שנזהר בזה ואעפ"כ אינו מתעשר, הוא מפני שמעשיו מעכבים{ח}. ויקדים ליטול תחילה יד ימין, ואחר כך יד שמאל (כדלעיל סימן ב' סעיף ב'), אם נוטל ידיו אחת אחת{ט}. וכשהשמש מביא מים ונוטל לו (כרגיל בסעודות גדולות), המנהג להגיש את שתי הידים כאחת. ורבים נוהגים לחברן מן הצד כשגב הידים כלפי קרקע וצד האגודלים כלפי מעלה, באופן שנעשים כעין כלי קיבול, והשמש מערה המים מכלי כשר לתוכָן, ומשם מעבירים המים לשאר חלקי הידים שלא הגיעו אליהם המים{י}:

[ד] צריך שיבואו המים עד הקנה של זרוע{יא}. ולא ישאר מקום בידים בלא מים, ועל כן יפריד קצת את האצבעות (ויגביהם קצת כלפי מעלה), כדי שיגיעו המים בכל אורך האצבעות ובראשן וברחבן סביב{יב}. ויבואו המים על היד בלא הפסק, אבל אין צורך שיהיו בשפיכה אחת. ולכן אין מניעה ליטול ידיו מכלי שפיו צר כגון בקבוק, אעפ"י שאין המים יורדים בבת אחת{יג}. ונכון לשפוך על כל יד שתי פעמים{יד}:

[ה] לאחר שנטל שתי ידיו, טוב לשפשפן ביחד{טו}, ואח"כ יגביהן נגד ראשו, כמו שאמר הכתוב{טז} שאו ידיכם קודש, וברכו את י"י{יז}. וקודם שמנגבן, יברך ברוך וכו' אשר קידשנו במצוותיו, וציוונו על נטילת ידָים. ואף־על־פי שכל המצוות מברך עליהם קודם עשייתן כדלעיל סימן ח' סעיף ט"ו, מכל מקום תיקנו לברך אחרי הנטילה, כיון שלפעמים אין ידיו נקיות קודם הנטילה. ועוד, שגם ניגוב הידים הוא מן המצוה{יח}. ובדיעבד ששכח וניגב, יכול עדיין לברך. אך אם כבר בירך המוציא, שוב לא יברך על הנטילה{יט}. וצריך לנגב ידיו היטב קודם שיבצע, שהאוכל בלא ניגוב ידים כאילו אוכל לחם טמא. ולא ינגבן במלבושיו, משום דקשה לשכחה{כ}:

[ו] אם רבים מסובים בסעודה, נוטל הגדול שבחכמה את ידיו בראשונה{כא}. וכשיש חתן, מקדימים אותו, כל שבעת ימי המשתה{כב}:

[ז] אם לאחר ששפך המים על ידו אחת (והיו פחות מרביעית), נגע שם בידו השנייה, או אם אדם אחר נגע שם (בזה אפי' היה בהן רביעית), אזי נטמאו המים שעל ידו, וצריך לנגבן וליטול פעם שנית. אך אם אירע לו כן לאחר שכבר בירך, לא יברך שנית{כג}: