יד טבת

[ה] אסור לאכול או לשתות או לישן בהם אפילו שינת עראי{יא}. וסעודת מצוה שאין בה שַׁכְרוּת ולא קלות ראש ושיחה בטילה, מותר{יב}. וכן האנשים שלומדים שם בקביעות, מותרים לאכול ולשתות ולישן שם אפילו שינת קבע, כדי שלא יתבטלו מלימודם{יג}:

[ו] הקהל הנמצאים בבית־הכנסת, צריכים להיות חבֵרים ואהובים זה לזה, ואז תישמע תפילתם. ולא תהיה ביניהם קנאה או שנאה או תחרות או מחלוקת ח"ו בכל מקום, וכל שכן בבית־הכנסת, מפני כבוד השכינה השרויה שם{יד}:

[ז] אין ראוי שישבו בני גיהנָּם עמי־הארץ בתוך ארבע אמות של היכל בבית־הכנסת, רק חכמים נבונים זקנים מלאים מצוות כרימון שהם בני גן־עדן{טו}:

סימן כ"ז - הלכות נטילת־ידים לסעודה, ולדבר שטיבולו במשקה

[א] הרוצה לאכול פת שמברכין עליה המוציא, צריך ליטול ידיו מקודם, אפילו כשאינו יודע להם שום לכלוך. אם הפת גדולה כביצה, מברך על הנטילה. ובפחות מזה, אינו מברך על הנטילה{א}. וכל המזלזל בנטילת־ידים, חייב נידוי{ב}, ונעקר מן העולם{ג}. דהיינו שנעקר מעולם הטהרה, ודבק בעולם הטומאה{ד}:

[ב] נטילת־ידים צריכה להיות דוקא מן הכלי. וצריך שיהיה הכלי שלם בלא שום נקב, או סדק מפולש. וגם למעלה יהיה שווה, שלא יהיה גבוה מצד אחד ונמוֹך מצד שני{ה}. וכלי שיש לו שני פיות, אחד להכניס בו המים, ואחד כמו קנה ארוך וחלול לשפוך המים ממנו שהוא גבוה יותר מהראשון (והוא כלי ידוע מנחושת, ונקרא בל"ע בשם אִבְּרִיק), אעפ"י שאינו מחזיק שם מים מותר ליטול אפילו דרך שם, כיון שלא ניקב אלא עשוי הוא מתחילתו כך, וכן המנהג{ו}: