חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

יג טבת

סימן כ"ה - הלכות הקדישים, וענייני קדיש יתום

[יב] אף־על־פי שאמירת הקדיש והתפילות מועילות להוריהם, מכל־מקום העיקר הוא שהבנים ילכו באורח מישור, כי בזה הם מזכים אותם. והכי איתא בזוהר הקדוש{לה}, בן יכבד אב{לו}, כְּמָא דְאִתְאֲמַר{לז} כבד את אביך ואת אמך, ואוקמוה במיכלא ומשתייא ובכולא, האיי בחייו דאתחייב ביה. בתר דמית, אי תימא הא פטור הוא, לאו הכי, דאף־על־גב דמית אתחייב ביקריה יתיר, דכתיב כבד את אביך, דאי האיי ברא אזיל באורח תקלא, ודאי מבזי לאבוי הוא, ודאי עביד ליה קלנא. ואי ההוא ברא אזיל באורח מישור, ותקין עובדוי, ודאי דא אוקיר לאבוי. אוקיר ליה בהאיי עלמא גבי בני נשא, אוקיר ליה בההוא עלמא גבי קודשא בריך־הוא, וקודשא בריך־הוא חייס עליה ואותיב ליה בכורסיא דיקריה ודאי וכו' עכ"ל. וראוי לאדם לצוות את בניו להחזיק באיזו־מצוה, ואם מקיימים נחשב יותר מן הקדיש, והיא תקנה טובה גם למי שאין לו בנים אלא בנות{לח}:

 סימן כ"ו - הלכות קדושת בית-הכנסת ובית-המדרש

[א] קדושת בית־הכנסת ובית־המדרש גדולה מאד, ומוזהרים עליהם לירא ממי שהוא שוכן בהם יתברך, כדכתיב{א} ומקדשי תיראו. שבית־הכנסת ובית־המדרש, נקראים גם־כן מקדש, כדכתיב{ב} וָאֱהִי להם למִקְדָּשׁ מְעַט, ודרשינן{ג} אלו בתי־כְּנָסִיוֹת ובתי־מדרשות. ולכן אסור לנהוג בהם קלות ראש כגון שחוק והיתול ושיחה בטלה (כגון סיפורי מאורעות. אך צרכי בני־אדם כגון ענייני פרנסה ומאכל ומשתה מותר מן הדין. אבל טוב להחמיר, כי הגבול דק ועלולים להיכשל). ואין לחשב בהם חשבונות (ארוכים ומסועפים) אלא של מצוה, כגון קופה של צדקה וכדומה. ונוהגין בהם כבוד, לנקותם, ולרַבְּצם במים. ומדליקין בהם אורות לכבדם{ד}:

[ב] אין לנשק בהם בניו הקטנים, כדי לקבוע בליבו שאין אהבה כאהבת המקום ברוך הוא{ה}. ואין להביא קטנים ביותר שהם משחקים שם ומחללים קדושת המקום ומבלבלים דעת הגדולים. אבל כשהגיעו לחינוך, יש להביאם אתו, וילמדם לשבת באימה וביראה, ויזרזם לענות אמן וקדיש וקדושה{ו}. ובנות קטנות אין מכניסים כלל לבית־הכנסת{ז}:

[ג] קודם שיכנס לתוכם, ישגיח שלא יהא עליו ולא על בגדיו או מַנעליו שום לכלוך. ומותר מן הדין לָרוק בהם (שלא בשעת תפילת שמונה־עשרה), אך ישפשף תֶּכֶף ברגליו{ח}:

[ד] אין נכנסין בהם לא בחמה מפני החמה, ולא בגשמים מפני הגשמים. ואם צריך ליכנס לקרוא לאיזה אדם, יכנס ויקרא שם איזה פסוקים, או יאמר איזו תפילה, או שישמע מאחרים איזה לימוד. או לכל הפחות ישב שם מעט ואחר־כך יקראנו, כי גם הישיבה בהם היא מצוה, שנאמר{ט} אשרי יושבי ביתך{י}:



יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד