יא טבת

[ב] כמו־כן אומר קדיש אחרי סדר היום (דהיינו ובא לציון, כנזכר לעיל סימן כ"ד סעיף ב') בכל עת שאומרים סדר היום ומתחננים מעט, אומר אחריו קדיש (אלא שבבלדי מצרפים עוד אחרי־כן שיר של יום וכו' עניינים שנהגו להוסיפם ואינם מעיקר תקנת התפילות, כדי לכללם בקדיש אחד, וכדלעיל שם סעיף ג'), וכן אחרי קריאת התורה, ועוד כמה מקומות שקבעו לומר קדיש אחריהם. וזהו הנקרא קדיש סתם, או חצי קדיש, וכיוצא בזה. והקדיש שאחר גמר עיקר התפילה, נוהגין להוסיף בסופו תתקבל צלותכון וכו' יהא שלמא וכו' עושה שלום וכו', ולפיכך הוא נקרא קדיש תתקבל, או קדיש בתרא{ד}. ובימים שיש בהם מוסף, נוהגין לומר קדיש תתקבל גם אחרי שחרית קודם הוצאת ספר־תורה, וגם אחרי מוסף{ה}:

[ג] עשרה או יותר שהיו עוסקים בתלמוד תורה שבעל־פה, כגון משנה או גְּמַרָא או פסקי הלכות, או אפילו במדרשים או באגדות{ו}, כשהם מסיימים אומרים ר' חנניא בן עקשיא וכו' ומזמינים אחד שיעמוד ויאמר קדיש{ז}, ומוסיף בסופו על ישראל ועל רבנן וכו' יהא שלמא וכו' עושה שלום וכו' (ומפני זה אומרים קדיש זה גם בתוך התפילות, כגון אחרי פיטום הקטורת, ובמה מדליקין), ולפיכך הוא נקרא קדיש דרבנן. ובבלדי מוסיף עוד בתחילתו דעתיד לחדתא עלמא וכו' (והטעם לפי שכשמזכירים בלימודם שמות החכמים שפתותיהם דובבות בקבר, והם אומרים שמא היא עת תחיית־המתים. ולכן אנו אומרים אחר־כך דעתיד וכו' ולאחאה מיתיא, כדי לקרר דעתם{ח}). וכן נוהגים גם בכמה מקומות מהשאמי. ויש מהשאמי שאינם אומרים דעתיד אלא בתשעה באב, וכן אחרי קבורת המת{ט}. ולכולי עלמא, אומרים קדיש דעתיד בסיום מסכתא{י}:

[ד] אחר קריאת מזמורי תהלים, או שאר פסוקים, מנהג השאמי לומר קדיש ולהוסיף יהא שלמא וכו' עושה שלום{יא}. ובבלדי שאין קדיש כזה, הנהיגו לסיים ר' חנניא בן עקשיא שהיא משנה, ואומר קדיש דרבנן שהוא דעתיד{יב}. ואין דבר המגין מפני המזיקים כאמירת קדיש על מזמורי תהלים{יג}. אך אחרי המזמורים בליל שבת ויום טוב קודם ברכו, אין אומרים קדיש בבלדי, מפני שהם באים בשביל היום. מה שאין כן מזמורי שיר המעלות במוצאי שבת שלא ניתקנו בשביל תפילת ערבית, לפיכך אומרים אחריהם קדיש{יד}:

[ה] בכל הקדישים שבסופן עושה שלום וכו' המנהג שהשליח־ציבור כורע ופוסע לאחוריו שלש פסיעות כמו בסוף שמונה־עשרה{טו}. ונוהגים שכל הקהל עם השליח ציבור אומרים יחד נוסח עושה שלום בקול רם{טז}. ויש אומרים שאסור לעבור כנגד האומר קדיש כמו נגד המתפלל{יז}:

[ו] כאשר טוב למעט בברכות, כך טוב למעט בקדישים. ולכן כאשר לומדים עניינים שונים, מנהגינו שלא לומר קדיש רק אחר השלמת כל הלימודים{יח}. ושבעה קדישים חובה לומר בכל יום, על שם{יט} שבע ביום הללתיך, ואלו הן. א' אחרי ישתבח, קודם היוצר. ב' אחרי נפילת פנים. ג' אחרי סדר היום. (וכן שאחרי פיטום הקטורת). ד' קודם תפילת מנחה. ה' אחרי מנחה. ו' קודם תפילת ערבית אחרי קרית־שמע. ז' אחרי ערבית{כ}: