י טבת

[ו] עניין פיטום הקטורת, סודו רם ונישא. ונוהגים לאמרו בנחת בניגון משנה, כדי שלא לבוא לידי דילוג או הבלעת תיבה. ופסוקי פיטום הקטורת, ראוי לאמרם בטעמיהם שבתורה{יז}. ואחר־כך אומרים תנא דבי אליהו כל השונה הלכות וכו'. ויש נוהגים שהרב קורא עתה לפני הציבור שתים שלוש הלכות כגון מפסקי מרן השלחן ערוך או מחיבור רבינו הרמב"ם, בעבור אותם הממהרים לצאת למלאכתם תכף אחר השלמת התפילה, שבזה יהיה להם בטחון בחלק לעולם הבא{יח}. וכשמסיימים אומרים ר' חנניא בן עקשיא וכו', ועומד השליח־ציבור לומר קדיש דרבנן (ואם יש יתום תוך שנתו, הוא אומרו, כדלקמן סימן כ"ה סעיף ז'), ובבלדי מוסיף בתחילתו דעתיד לחדתא עלמא{יט} (כדלקמן סימן כ"ה סעיף ג'). ואחר־כך כורע ואומר ברכו וכו', ועונים הציבור והוא עמהם (כפי מנהג הבלדי, עיין לעיל סימן י"ג סעיף י"ג) ברוך י"י המבורך וכו' ועומדים לומר עלינו לשבח{כ}, השליח־ציבור בקול רם והמדקדקים אומרים עמו בלחש{כא}. וצריך לאמרו בכוונה גדולה ויש בו כמה סודות ורמזים. ובאמירת ואנחנו משתחוים, כורעים כמו בתפילה (כנזכר לעיל סימן ט"ז סעיף כ"א). ואין אומרים אחריו קדיש בבלדי, ובשאמי אומרים אחריו קדיש יהא שלמא{כב}:

[ז] מנהגינו לומר ברכו קודם עלינו לשבח שחרית וערבית, גם בשני וחמישי, וכן בשאר כל הימים שיש בהם קריאת התורה, חוץ משבת ויום טוב שחרית שאין אומרים אותו{כג}:

[ח] ישהה מעט קודם שיצא מבית הכנסת. וטוב לומר שלושה פסוקים אלו, אל תירא מפחד פתאום וגו'{כד} עוצו עצה וגו'{כה} ועד זקנה אני הוא וגו'{כו} שסודם רם ונישא{כז}. ובהליכתו לצאת, יצדד פניו. וכשמגיע לפתח, יחזיר פניו להיכל וישתחוה למולו ויצא, כתלמיד הנפטר מרבו. וכן היורד מן התיבה, לא יהיו אחוריו לארון הקודש{כח}. וכשיצא יאמר פסוק{כט} י"י נְחֵני בצדקתֶך למען שוררי, הישַר לפני דרכך{ל}, ופסוקים כיוצא בו לבקש מה' יתעלה שידריך אותו בדרך ישר לא יכשל בה{לא}:

[ט] כשיוצא מבית־הכנסת, אסור לרוץ או לפסוע פסיעה גסה, לפי שמראה עצמו שעיכוב בית־הכנסת דומה עליו למשא{לב}. במה דברים אמורים, כשהולך לעסקיו. אבל אם הולך מבית־הכנסת לבית־המדרש, או אם צריך מיד לחזור לבית־ הכנסת, אדרבה מצוה לרוץ{לג}. ומה־טוב לקבוע לימוד בבית הכנסת תכף, וכדלהלן בחלק יורה־דעה הלכות תלמוד תורה סימן קס"ד סעיף ד' וסעיף ו':

סימן כ"ה - הלכות הקדישים, וענייני קדיש יתום

[א] שליח־ציבור אומר לעולם קדיש קודם כל תפילה, ואחרי כל תפילה{א}, כידוע במנחה וערבית ומוסף. וגם בשחרית כן הוא, אלא לפי שבשחרית אי אפשר לאמרו לפני התפילה מטעם שצריך לסמוך גאולה לתפילה, לכך הקדימוהו לפני היוצר{ב}. ויש אומרים שקדיש זה חוזר על פסוקי דזמרה{ג}. ועיין לעיל סימן י"ג סעיף ב':