צור קשרדלג על צור קשר
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
ו טבת
סימן כ"ב - הלכות קריאת ספר-תורה
[לו] מנהג הבלדי שמחזיר החזן כעת את הספר להיכל קדשו{פה}. ובשאמי אינו מחזירו עד אחרי ובא לציון{פו} (ועיין לקמן סימן כ"ד סעיף ד'). והמנהג שמניחים אותו בהיכל בעמידה, ולא באלכסון{פז}:
[לז] במקום שאין ספר־תורה, קוראים בלא ברכות מתוך החוֹמֶש בקול־רם, שלא תשתכח תורת קריאה{חפ}:
[לח] עשרה שמתפללים ואין להם ספר־תורה לקרות, אין מביאים אצלם ספר־תורה לצורך הקריאה, אפילו אם הם חבושים בבית האסורים, ואפילו בראש השנה ויום הכפורים{פט}. אך יש מתירים אם יכינו ארון או תיבה, יום או יומיים מקודם, שיהיה מקום קבוע ומכובד לספר־תורה. והוא הדין אם הכינו באותו יום והניחוהו שם קודם זמן הקריאה, על מנת שיהיה מונח שם יום או יומיים{צ}. וכן יש אומרים שלצורך אדם גדול בתורה שהוא חולה, מותר להביא גם לצורך הקריאה לבד. ושבשבת פרשת זכור, ופרשת פרה, שיש אומרים שהן דאורייתא (עיין לקמן סימן קכ"א סעיף ג'), מותר להביא לצורך גדול בתורה אפילו אינו חולה, ולחולה אפילו אינו גדול בתורה{צא}. וכשמוליכים ספר־תורה מבית־הכנסת לבית־הכנסת אחרת, טוב שילווהו עשרה בני־אדם לכבוד תורתינו הקדושה{צב}:
סימן כ"ג - הלכות ספר-תורה שנמצא בו טעות ופיסול בשעת הקריאה
[א] אם נמצא בספר־תורה פִּסּול מחמת טעות, אין קורין בו, ומוציאים ספר־תורה אחר. ולא רק כשהוא טעות גמור, כגון יתר או חסר, או נתחלף אפילו אות אחת, כמו תוֹמים תְאוֹמים, מגרשיהן מגרשיהם, אלא אפילו אם הטעות היא באופן שאין הקריאה משתנה וגם לא הפירוש, כגון במקום שצריך להיות אבותם בוא"ו, נמצא בלא וא"ו, או בהיפך, וכן אם במקום שצריך להיות מלא יו"ד שימושית כגון אבתיכם, נמצא חסר יו"ד, או בהיפך, וכן כל כיוצא בזה, מנהגינו שמוציאין ספר־תורה אחר{א}:
[ב] וכן אם נמצא שנדבקה אות לאות, מנהגינו להוציא ס"ת אחר בכל גוונא, אפילו אם נראה שנדבק רק אחרי הכתיבה, ואעפ"י שלא נשתנתה עי"ז צורת האותיות. וזה גם באות גדולה שנדבקה בסופה, כגון נו"ן פשוטה, אעפ"י שכשיגרד מה שדבוק תישאר צורת האות{ב}. וכן אם הדיבוק מאות לאות הוא על ידי התגין. אבל התגין עצמם שנדבקו זה בזה, או שהן פרודים מגוף האותיות, כשר{ג}. ואף באות עצמה כשהדיבוק הוא קצתה בקצתה, כגון פ"א וצאד"י ושי"ן שנדבקו היודי"ן שלהן לאותיות עצמן מלבד מקום דיבוקן, כשר. והוא הדין אפילו נחלקה האות לשני גופים. שאין האות נפסלת אלא אם כן נפסדה צורתה עד שאינה נקראת כל עיקר, או אם נדמית לאות אחרת. הלכך יש להכשיר מה שנמצא בספרי־תורה קדמונים שפני היו"ד שלָּ־אל"ף נוגעים לגמרי בגוף האל"ף (דהיינו באופן שאין ליו"ד זו רגל כלל), או רגל האל"ף בגוף האל"ף, וכן כשרגל הקו"ף נדבק לגגה{ד}. וכן כל כיוצא באלו{ה}: