ה טבת

[לא] כשיש כהן בבית־הכנסת, צריכין לקרוא אותו ראשון. ונוהגים שאפילו אם הוא עם־הארץ אלא שהוא אדם כשר, הוא קודם אפילו לתלמיד־חכם גדול ישראל. ואפילו אם הכהן רוצה למחול, לָא מְהַנֵּי{סז}. ואחרי הכהן, קוראים לוי. ולמנהג הבלדי, אפילו כהן או לוי קטנים{סח}. ואם אין שם לוי, הכהן שקרא ראשון, הוא עצמו חוזר וקורא בברכות במקום לוי, אבל לא ישראל, ואף לא כהן אחר שלא יאמרו שהראשון פגום{סט}. ונוהגים שמכריז החזן תחילה, יברך כהן במקום לוי{ע}. ואם אין כהן בבית־הכנסת, קורים במקומו ישראל או לוי, לפי סדר העלאת שאר הציבור לתורה שהיא כישיבתם בבית־הכנסת (כדלעיל סעיף י"ג). ובזה אין נוהגים לומר יברך ישראל במקום כהן, או לוי במקום כהן. ומכל מקום אין מעלים לוי לשני, אף אם כפי סדר המקומות ראוי הוא לעלות שני, כיון ששני הוא מקום קבוע ללוי, ומאחר שאין שם כהן נתפרדה החבילה. אבל שלישי{עא} יכול הוא לעלות{עב}. ויש נוהגים להקל שעולה הלוי אפילו לשני{עג}:

[לב] יש אומרים שאם קרא החזן לכהן או ללוי ואינם שם, לא יקרא לאחר בשמו, שלא יאמרו על הראשון שהוא פגום, אלא אחר יעלה מעצמו{עד}. ואין מנהגינו כן{עה}:

[לג] אם לא היה כהן בבית־הכנסת, או שהיה אלא שלא ידעו ממנו, והעלו ישראל במקומו, אפילו אם כבר אמר ברכו את י"י המבורך, אלא שעדיין לא התחיל לומר ברכת אשר בחר בנו, ובא הכהן, או נזכרו שֶׁיֶּשְׁנוֹ, מעלים את הכהן, ואומר גם הוא ברכו וכו'. והישראל כדי שלא יתבייש, יעמוד שם עד לאחר שיקראו הכהן והלוי, ואז יברך ויקרא. אבל אם כבר אמר הישראל את השם מן הברכה, דהיינו שאמר ברוך אתה ה', שוב אין הכהן עולה. וכן הדין אם העלו לוי במקום כהן, ובא הכהן קודם שאמר הלוי ברוך אתה ה', יעלה הכהן, והלוי ימתין, ויקרא אחריו. וכן הדין אם לא היה לוי, או שלא ידעו ממנו, והתחיל הכהן במקום לוי, ואחר־כך בא הלוי קודם שאמר הכהן ברוך אתה ה', יעלו את הלוי, והכהן יורד{עו}:

[לד] אחרי השלמת קריאת־התורה, אומר השלישי חצי קדיש{עז}. וכן בכל עת שקורין בתורה, אומר אחר־כך חצי קדיש. חוץ ממנחה של שבת, ויום הכיפורים, ותשעה באב, ושאר תעניות, מפני שבלאו־הכי צריך הש"צ אחר־כך לומר קדיש לפני שיתחילו להתפלל בלחש, וקדיש אחד עולה לכאן ולכאן{עח}. ומנהג הבלדי (וכן יש מהשאמי) שגם בשחרית תשעה באב אינו אומר קדיש, מפני שהוא גם המפטיר ואין להפסיק ביניהם{עט}:

[לה] הגולל בא ומסייע לחזן לגלול את הספר, לסגרו, ולהעמידו על־גבי התיבה{פ}. והקהל אומרים בזמן הגלילה, מה רב טובך וגו' כנזכר בסידורים{פא}. וצריך שיהיה הַתְּפָר באמצע שתי הגלילות{פב}. ואם התפר שלפניו יותר סמוך, יגללו לשם. ואם התפר שלאחריו יותר סמוך, יגללו לשם. דלמעט בגלילה עדיף, משום כבוד ספר־תורה{פג}. ויש מדקדקים לראות שלא יהיה בראש הדף שבתחילת היריעה פסוק שאינו טוב{פד}. ועיין עוד לעיל סעיף ג':