כח שבט

[ה] שני מינים המעורבים יחד, אפילו אם כל מין מובדל לעצמו, וכל־שכן אם נתמעכו ונתדבקו, אזלינן בתר רובא, ומה שהוא הרוב זהו העיקר ומברכין עליו והשני נפטר{ז}. אך אם אחד הוא מחמשת מיני דגן, אף־על־פי שהוא המיעוט, הוא העיקר, כמבואר לעיל סימן ל"ד סעיף י"ז:

[ו] בשמים שחוקים שעירבן עם סוכר, הבשמים הם העיקר ומברכין עליהן ברכה הראויה להן. על אגוז "מוסקאט", בורא פרי העץ. על קינמון בורא פרי האדמה, וכן על זנגביל{ח}:

[ז] השותה שמן זית כמו שהוא, אינו מברך עליו כלל, מפני שהוא מזיק לגרון{ט}. ואם עירבוֹ עם שאר דברים, הוא הטפל ומברך רק על העיקר. אך אם יש לו איזה מיחוש שהוא צריך את השמן לרפואה, וכדי שלא יזיק לו הוא מערבו בשאר דבר, מאחר שעיקר כוונתו על השמן אף על פי שהוא המועט, מברך עליו ברכתו שהִיא בורא פרי העץ, ופוטר את הדבר האחר. ואם הוא צמא ועיקר כוונתו לשתות לִצְמָאו, אלא שאגב הוא נותן בו שמן לרפואה, מברך רק על המשקה{י}:

[ח] כל מיני מרקחות, הדבש והסוכר הם טפלים, ומברכין על עיקר הפרי ברכתו הראויה לו{יא}:

[ט] "קרמבו" דהיינו קצף־ביצים וסוכר מחופים בשוקולד, המונח על גבי בסקויט, מברך שהכל ופוטר את הבסקויט, אם אמנם אינו חפץ בו אלא שאוכלו דרך אגב כדי שלא לזרקו. אך אם הוא חפץ בבסקויט, מברך שתי ברכות. ויקדים בתחילה במ"מ על הבסקויט (על־ידי שיפרוס ממנו מעט מלמטה) ואח"כ שהכל על הקצף. ואם אינו יודע, יצא מן הספק על ידי שלא יאכל מן הבסקויט עד גמר אכילת הקצף, שבזה שמשאירו לאכלו בפני עצמו, כולו או רובו, יוכל לברך עליו בורא מיני מזונות בשופי{יב}: