כז שבט

[ו] תפוחי־זהב שסחטם, יש אומרים שברכתם ב"פ העץ, ויש חולקים שלא לברך אלא שהכל{ח}. ולכן טוב לפטרם ע"י דבר אחר:

[א] אם אוכל שני דברים, או אוכל ושותה, והאחד עיקר אצלו והשני הוא טפל לו, שאין כוונתו לאכלו אלא בשביל העיקר, ואם לא היה לו העיקר לא היה אוכל כלל את הטפל. כגון שחלש לבו, וכדי לחזק לבו אוכל דג מליח או צנון, אלא מפני שהם דברים חריפים אוכל גם מעט פת, או דבר אחר, למתק החריפות. וכן אם מתאווה לשתות יין־שרף ושותה, ובכדי למתק את החריפות אוכל אחריו מעט פת או איזה פרי, וכן חתיכה קטנה של־בשר או דג, מברך רק על העיקר, ועל הטפל אינו צריך לברך לא לפניו ולא לאחריו, כי נפטר בברכה שעל העיקר, וגם נטילת ידים אינו צריך{א}:

[ב] ודוקא אם אוכל את העיקר תחילה ואחר־כך את הטפל, ובשעה שבירך על העיקר היתה דעתו לאכול גם את הטפל, או שהוא רגיל בכך דהוי כאלו היתה דעתו לכך, ואוכל את הטפל באותו מעמד. לאפוקי אם הלך בִּנְתַּיים לחדר אחר, שאז צריך לברך גם על הטפל{ב}:

[ג] וכן אם אוכל מתחילה את הטפל ואחר־כך את העיקר, כגון שרוצה לשתות יין או יין־שרף, וכדי שלא לשתות אליבא ריקניא, אוכל תחילה איזה דבר קטן, צריך לברך גם על הטפל ברכתו הראויה לו{ג}. אמנם י"א שכיון שהוא רק טפל עתה, ירד מברכתו ואין מברכין עליו רק שהכל{ד}. ולכן טוב להוציא את עצמו מהספק, וישתה תחילה קצת מן העיקר, ויברך עליו לפטור את הטפל{ה}:

[ד] אם כוונתו לשניהם, כגון שהוא שותה תה או קפה או מיץ, ואוכל גם מיני כסנין ודובשנין, צריך לברך על שניהם. ויברך תחילה על הכסנין שהם חשובים, ואחר־כך על המשקה{ו}: