כד שבט

[יב] פירות שלא נגמר בישולן על האילן, אפילו בישלם או טיגנן בדבש וכדומה, כמו שהוא הדרך לטגן פירות שלא נגמרו בדבש או סוכר, מברך עליהן שהכל{יז}. אך על אתרוג מטוגן בדבש או בסוכר, מברך בורא פרי העץ{יח}:

[יג] נובלות, והן פירות שנשרפו מן החום ונבלו, ונפלו מן האילן קודם שנתבשלו, כיון שהוא דבר שנתקלקל, אין מברכין עליו רק שהכל. וכן פת שנתעפשה ותבשיל שנתקלקל קצת, מברכין עליהן שהכל. אבל אם נתקלקלו לגמרי עד שאינן ראויין לאכילה, אין מברכין עליהן כלל. וכן חומץ גמור (שמבעבע כששופכין אותו על הארץ) אין מברכין עליו כלל, כי הוא מזיק{יט}. ואם עירבוֹ במים עד שראוי לשתיה, מברכין עליו שהכל{כ}. והוא הדין ללימונים חמוצים, ורמונים חמוצים מאד, וכיוצא בהן, שאין מברכין עליהן כלל{כא}:

[יד] ויש מיני פירות שדרכן בכך שאינן מתבשלים לעולם על האילן, אלא לאחר שנוטלין אותן מן האילן מניחין אותן בתוך קש ותבן וכדומה, ועל ידי כך מתבשלים, כגון האגסים הקטנים, כיון שדרכן בכך מברכין עליהן בורא פרי העץ{כב}:

[טו] על פירות של אילני סרק, מברכין שהכל, אפילו אם הם טובים ומתוקים. וכן על פרי "דַּוְם" בלשון ערב (רִימִין בלשון המשנה) צריך לברך שהכל{כג}. ויש נוהגים לברך עליהם בורא פרי העץ. על ה"סברס" יש אומרים לברך בורא פרי העץ, כי עץ הוא, אבל העיקר כהנוהגים לברך בורא פרי האדמה{כד}:

[טז] אורז שנתבשל, בין נתמעכו הגרעינים{כה} בין לא נתמעכו, או שטחנם ועשה מהם פת, מברך עליהם בורא מיני מזונות, מפני שהוא משביע וסועד את הלב. אבל לאחריו בורא נפשות, כיון שאינו מחמשת המינים{כו}: