כג שבט

[ז] דברים שהם טובים יותר כשהם חיין מכשהם מבושלים, שהבישול מגרע אותן, אין מברכין עליהן כשהם מבושלים אלא שהכל. ואף על פי שבישלם עם בשר ועל ידי הבשר נשתבחו, מכל מקום אז הבשר הוא העיקר ואין מברכין עליהם אלא שהכל. אבל אם בישלן באופן שהן העיקר ומכל מקום נשתבחו, כגון שטיגנם בשׁוֹמֶן או בדבש וכיוצא בו, מברכין עליהם הברכה הראויה להם, דמה לי אם נתבשלו במים או בשומן ודבש{יא}:

[ח] מיני פירות הגרועים, הגדלים על אטדים וקוצים או בשאר אילנות שיצאו מאליהם ולא נטעי להו אִנַּשֵׁי, כמו תפוחי יער וכדומה, שכשהם חיין אינם ראוין לאכילה, אף על פי שבישלם או טיגנם בדבש וסוכר והם ראויין לאכילה, אין מברכין עליהם אלא שהכל{יב}:

[ט] עשבים הגדלים מאליהם בלא זריעה, אף־על־פי שהם ראויין לאכלן חיין, ואפילו בישלם והוא מאכל חשוב, מכל מקום כיון שאין זורעין אותם אינם חשובים פרי ומברכין עליהן שהכל. אבל חַסָא וכדומה שנזרע, מברכין עליו בורא פרי האדמה. וגם בעשבים הגדלים מאליהם, אם יש בהם פירות חשובים כגון תות־יער ופטל מברכין עליהם בורא פרי האדמה{יג}:

[י] גרעינים של פירות, אם החיך נהנה מהם, מברך עליהם שהכל. ואם בירך בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה, יצא. ואם אוכל הגרעין אחר הפרי נפטר בברכת הפרי כי הוא טפל אליו. אבל גרעינים המרים, אינם נחשבים כלל, ואם אוכלם כך אינו מברך עליהם כלל, ואם מִתְּקָן על ידי האוּר וכדומה, מברך עליהם שהכל{יד}:

[יא] שקדים המרים, כשהם קטנים שאז עיקר אכילתן היא הקליפה שאינה מרה, ועל דעת כן נוטעין אותן, מברך עליהם בורא פרי העץ. וכשהם גדולים שאז עיקר האכילה הוא מה שבפנים והוא מר, אם אוכלן כך אינו מברך כלל. אבל אם מִתְּקָן על־ידי האור או דבר אחר, כיון דפרי נינהו וגם על דעת כן נוטעין אותן, מברך עליהן בורא פרי העץ{טו}. שקדים המחופין בסוכר אף־על־פי שהסוכר הוא הרוב, מכל מקום מברכין עליהם בורא פרי העץ{טז} וכן כל כיוצא בזה: