יח שבט

[יא] אבל אם הם שני מינים, כגון פרי העץ ופרי האדמה, או דבר שברכתו שהכל, אף על גב דבדיעבד אם בירך על כולם שהכל, או שבירך על פרי העץ בורא פרי האדמה יצא, מכל־מקום לכתחילה אסור לעשות כן, אלא יברך על כל אחד ואחד ברכה המיוחדת לו{כז}. וברכת בורא פרי העץ קודמת כדלקמן סימן מ"א סעיף ד'{כח}, ואפילו יש לפניו יין וענבים ורוצה לשתות יין קודם ומברך בורא פרי הגפן, אף על פי שאם הוא מתכוין לפטור בברכה זו גם הענבים, יצא{כט}, מכל־מקום לכתחילה לא יעשה כן, כדי לברך גם עליהם ברכה המתוקנת להם שהיא בורא פרי העץ{ל}:

[יב] מנהגינו שעל פירות ושאר אוֹכָלין ומשקין כל אחד ואחד מברך לעצמו, כגון בני חבורה שמתאספים לשמחת חתן או מילה וכיוצא, וכן בני הבית. ודוקא כשנתועדו לאכול פת או לשתות יין, אחד מברך לכולם, עיין לעיל סימן כ"ח סעיף י"א וסימן ל"ה סעיף ז'{לא}:

[יג] אם יצא מחדר לחדר, או מבית לבית, באמצע אכילת הפירות, עיין לעיל סימן כ"ט סוף סעיף י"ט:

סימן ל"ז - הלכות ברכה אחרונה

[א] על פירות האילן חוץ משבעת המינים, ועל כל פירות האדמה והירקות, וכל דבר שאין גדולו מן הארץ, מברך לאחריהם בורא נפשות וכו'. ואפילו אכל ושתה, נפטר בברכה אחת{א}. [ובחתימת הברכה המנהג לומר חַי העולמים, החי"ת בפתח{ב}]:

[ב] ברכה אחרונה וכן ברכת־המזון, אין מברכין אלא אם כן אכל כשיעור, דהיינו כזית. אבל על פחות מכשיעור, אין לברך ברכה אחרונה. ועל משקין אינו חייב בברכה אחרונה אלא אם כן שתה רביעית, ויש אומרים שגם על משקין אם שתה כזית חייב בברכה אחרונה. ומנהג העולם כסברא הראשונה שהיא דעת רבינו הרמב"ם. והמחמיר על עצמו לצאת מהספק שלא לשתות אלא פחות מכזית או רביעית, תבא עליו ברכה{ג}: