צור קשרדלג על צור קשר
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
טז שבט
סימן ל"ו - הלכות ברכה ראשונה מברכות הנִּהְנִין
[א] כתוב{א} לי"י הארץ ומלואה, שהכל הוא כמו הקדש. וכמו שאסור ליהנות מן ההקדש עד לאחר הפדיון, והנִּהְנָה מן ההקדש בלא פדיון מעל, כמו־כן אסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה, והברכה היא הפדיון, והנהנה בלא ברכה כאלו מעל בקדשי ה' יתברך{ב}. ואין שֵיעור לברכה ראשונה, שאפילו אוכל או שותה כל שהוא, חייב לברך ברכה ראשונה{ג}:
[ב] אף על פי שבדִיעֲבַד אם טעה ובירך שהכל על כל דבר, אפילו על פת או על יין, יצא{ד}, לכתחילה אסור לעשות כן, אלא צריך ללמוד להבין איזו ברכה יברך על כל מין ומין. ורק בדבר שאֵי אִפשר לו להתברר מאיזה מין הוא, או שנסתפקו הפוסקים ואֵי אִפשר להכריע, אז יוצאין בברכת שהכל. ואם הוא דבר שיכול לפטרו בתוך הסעודה, עדיף טפי{ה}:
[ג] הדבר שמברכין עליו, לאכלו או לשתותו או להריח בו, או לעשות בו מצוה, צריך שיקח אותו קודם הברכה ביד ימינו{ו}, ויכוין איזו ברכה הוא צריך לברך עליו, כדי שכשיזכיר את השם שהוא עיקר הברכה ידע מה שיסיים, ויברך{ז}. ואם לא אחזו כלל, אלא שהיה לפניו כשבירך עליו, יצא. אבל אם לא היה לפניו כלל כשבירך, אלא שהביאו לו אחר־כך, אף־על־פי שבשעת הברכה היתה דעתו עליו, לא יצא, וצריך לברך שנית{ח}:
[ד] נטל בידו פרי לאכלו ובירך עליו, ונפל מידו ונאבד, או שנמאס עד שאינו ראוי לאכילה, וכן אם בירך על כוס משקה ונשפך הכוס, אם יש לפניו עוד ממין זה וגם דעתו היתה לאכול או לשתות יותר ממה שלקח בידו, אם־כן היתה הברכה גם על הנשאר, ואינו צריך לברך שנית. אבל בסתם, לא חלה הברכה רק על מה שהיה בידו, וצריך לברך שנית. וכן אפילו אם היתה דעתו לאכול או לשתות יותר, אלא שלא היה לפניו בשעת הברכה, והובא לו עתה, צריך לברך שנית, אפילו בעניין שאם היה אוכל או שותה את הראשון לא היה צריך לברך על זה שהובא לו, הכא שאני{ט}. ויש אומרים שגם באופנים אלו, אינו צריך לברך שנית{י}:
[ה] צריך שלא יפסיק יותר מכדי דיבור (דהיינו שיעור אמירת שלוש תיבות "שלום עליך רבי") בין הברכה לאכילה{יא}. ויש מחמירים שאפילו בשעת לעיסה אסור להפסיק עד שיבלע, שהרי על הלעיסה אינו צריך ברכה{יב}. ואם הפסיק בדיבור בין הברכה לאכילה שלא מעניין האכילה, צריך לחזור ולברך. אבל אם שהה בשתיקה, אינו צריך לחזור ולברך. ושהייה שהיא לצורך האכילה, לא חשיבא הפסק כלל{יג}. ולכן כשרוצה לאכול פרי גדול ולחתוך ממנו חתיכות, יברך כשהפרי שלם, משום דמצוה לברך על השלם, והשהיה לא הויא הפסק משום שהיא לצורך האכילה. אך כשרוצה לאכול איזה פרי ואין לו יותר, ויש לחוש שמא פרי זה מתולע שאינו ראוי לאכילה, יפתחנו ויבדקנו קודם הברכה{יד}: