טו שבט

[יג] אין מברכין הטוב והמטיב אלא כשיש אחר עמו שהוא שותה גם־כן משני היינות, דהכי משמע הטוב לו והמטיב לחבירו. והוא הדין אם אשתו ובניו עמו. אבל אם הוא יחידי, אינו מברך עליו{יט}:

[יד] האורח שמיסב אצל בעל הבית, אם בעל־הבית נותן את הקנקן על השלחן שישתה מי שירצה כמו שעושין בסעודות גדולות, אם כן היין הוא כמו בשותפות ומברכין הטוב והמטיב. אבל אם בעל־הבית נותן לכל אחד כוסו, יש אומרים שאין מברכין הטוב והמטיב כיון שאין להם שותפות ביין, ואפילו בעל־הבית אינו מברך{כ}:

[טו] כשהם בתוך הסעודה, אין אחד יכול לברך להוציא את כולם, אלא כל אחד מברך לעצמו הטוב והמטיב, מטעם הנזכר לעיל סעיף ז'{כא}:

[טז] אם מברך ברכת־המזון על כוס יין אחר, אינו צריך לברך עליו הטוב והמטיב, שהוא יוצא ידי־חובתו במה שאמר בברכת־המזון הטוב והמטיב{כב}:

[יז] אין להקיש כוסות יין (והוא הדין שאר משקין) זה בזה כשמברכים "לחיים", כי הוא מנהג גויים, ולא כאלה חלק יעקב{כג}: