יב שבט

[טו] יש אומרים שאם נשתנה מראה המשקין מחמת הפרוסות, נאבד מהם תואר לחם. וכן אם נִשרו ביין אדום{יח}:

[טז] לחם חי, שהוא עשוי ממורסן וסובין ומעורב עם קמח, ברכתו המוציא{יט}:

[יז] דברים ממיני דגן שבישלם עם שאר מינים, ונתמעכו ונתערבו יחד, כגון מאכל שמערבין קמח וביצים וגבינה ומטגנים או מבשלים אותו, אף־על־פי שהקמח הוא המועט, מכל מקום כיון שהוא מחמשת מיני דגן, הוא חשוב, ומברכין עליו בורא מיני־מזונות ואחריו על המחיה. ואמנם דוקא כשנותנים את הקמח בשביל שיתן טעם. אבל אם לוקחין רק מעט קמח לדבק בעלמא, אז בטל הקמח ואין מברכין רק על העיקר. וכן רוטב שמבשלין ומתקנין אותו עם קצת קמח קלוי ומטוגן בחמאה, אין מברכין על הרוטב כי אם שהכל{כ}. אבל אם הוא בורר את הפירורים המטוגנין ואוכלם בפני עצמם, צריך לברך עליהם בורא מיני מזונות, ואם אוכל מהם כזית צריך לברך אחריהם על המחיה{כא}:

סימן ל"ה - הלכות ברכת היין וברכת הטוב והמטיב

[א] על היין מברכין בורא פרי הגפן, ולאחריו על הגפן וכו'. ואין חילוק ביין אפילו הוא עדיין תוסס, ואפילו זב מעצמו ואפילו יין מבושל או קונדיטון, דהיינו שנתנו לתוכו דבש ובשמים{א}, או לענה שהוא מר{ב}, אפילו ריחו כחומץ, כיון שיש לו טעם יין, הוי יין לעניין ברכה. אבל אם נתחמץ באופן שיש בני אדם שנמנעים לשתותו מפני חמיצותו, יש ספק בברכתו (ואף שיכול לברך בתחילתו שהכל, עדיין יש ספק בברכה אחרונה) ולכן אין לשתותו אלא אם־כן יברך תחילה על יין טוב{ג}:

[ב] בורא פרי הגפן, מנהגינו לומר הפ"א רפויה מפני שמסמיכין אותה לאל"ף{ד}. וכן בורא פ–רי העץ, בורא פ–רי האדמה. והגימ"ל דהגפן בקמץ, מפני שהיא סוף העניין{ה}: