י שבט

[ה] נראה לי שכל זה משהגיע זמן סעודת הצהרים ואילך, עד סוף הלילה, בין אכל סעודת צהרים וערב, בין לא אכל ואפילו בין הסעודות. אבל אכילה ראשונה שביום, גם בפחות מהשיעור דלעיל צריך לברך המוציא וברהמ"ז, שמודדין בזה כפי כמות מועטת שרגילים בה לפת שחרית{ז}:

[ו] אם מתחילה היה בדעתו לאכול רק מעט, ובירך בורא מיני מזונות, ואחר־כך נמלך לאכול שיעור קביעות־סעודה, אם בזה שהוא רוצה לאכול עוד, אין בו שיעור קביעות־סעודה אלא בצירוף מה שאכל קודם, אוכל כך ומברך אחר־כך ברכת המזון. אבל אם בזה שהוא רוצה לאכול עוד, יש בו שיעור קביעות־סעודה, צריך ליטול ידיו בברכה, וכן לברך ברכת המוציא על מה שהוא רוצה לאכול. אבל ברכת על המחיה אינו צריך לברך על מה שאכל, לפי שיצטרף עם מה שיאכל ויפטר בברכת־המזון{ח}:

[ז] מעשה קדירה, כגון עיסה שנילושה אפילו במים לבד ובישלה, או קמח ששופכין לתוך מים רותחים הנקרא "עֲצִיט", מברכין עליה בורא מיני מזונות ולאחריה על המחיה, אפילו קבע סעודתו עליה, שאין זה לחם{ט}. וכן גריסים מחמשת מיני דגן שבישלם (והם הנקראים "הֲרִיס"), מברכין עליהם גם כן בורא מיני מזונות ולאחריהן על המחיה, אפילו בקביעות סעודה{י}:

[ח] עיסה שנילושה במים ובלילתה עבה או רכה, אם אפאה בתנור או אפילו במחבת או בקדירה או באִלְפָס בלא משקה, דינה כמו לחם גמור. [ומה ששגור בפי העולם, שכל דבר שלא ראה פני האש אין מברכין עליו המוציא, אין לסמוך על זה]. ואפילו משח את המחבת וכיו"ב במעט שמן שלא תישרף העיסה, זה לא נחשב משקה. אבל אם טגנה בשמן וכיו"ב לאו לחם הוא, ואפי' קובע סעודתו עליו, אינו מברך עליו אלא במ"מ{יא}:

[ט] מכל האמור לעיל יש ללמוד שכל מיני עוגות ועוגיות כגון עוגת שמרים, עוגת דבש, עוגת שקדים וכו' וכן בסקויטים, בוריקס, בייגלה, דובשניות, וַפְלים, כעכים ומצִּיוֹת (קְרֶקֶר) ברכתן במ"מ, ואם קבע סעודתו עליהן ברכתן המוציא. אבל סופגניות (שעושים בימי חנוכה) גּחְנוּן מְלַוַּח זְלַאבְּיא ברכתן במ"מ אפי' קבע סעודתו עליהן, לפי שהן מטוגנין בהרבה שמן. (אך מצוי "מלווח" ללא הרבה שמן, וברכתו המוציא אם קבע עליו). וכן דין מקרונים ואטריות לפי שהן מבושלים, ודינם כמעשה קדירה{יב}: