ח שבט

[יח] שתי חבורות שאוכלות בבית אחד או בשני בתים, אם מקצתם רואים אלו את אלו, מצטרפים לזימון אם ירצו. ואם אינם רואים, אלו מזמנים לעצמם, ואלו מזמנים לעצמם. ואם יש שמש אחד לשתי החבורות, הוא מצרפן, בתנאי שנכנסו מתחילה על דעת להצטרף יחד. וכל היכא שמצטרפים, צריך שישמעו כולם מן המברך את הזימון בבירור{נג}:

[יט] מי שנמצא אצל המברכים בזימון, והוא לא אכל ולא שתה עמהם, כשהוא שומע שהמברך אומר נברך שאכלנו משלו, עונה הוא, ברוך ומבורך שמו תמיד לעולם ועד. ואם מזמנים בעשרה, ואומר המברך נברך [ל]אלהינו וכו', עונה גם הוא, ברוך אלהינו ומבורך שמו תמיד לעולם ועד. ואם בא לאחר שכבר אמר המברך, נברך וכו', ושומע שהעונים אומרים ברוך שאכלנו וכו', או ברוך אלהינו שאכלנו וכו', עונה אחריהם אמן{נד}:

[כ] שלושה שאכלו כל אחד מכיכר שלו, ואחד מהם אכל פת גויים, ושנים נזהרים מפת־גויים, מכל מקום מצטרפים לזימון, ויברך זה שאכל פת־גויים, שהוא יכול לאכול גם עם האחרים. וכן אם אחד אוכל מאכלי חלב, ושנים מאכלי בשר, מצטרפין, ויברך זה שאכל מאכלי חלב, שהוא יכול לאכול גם עם האחרים{נה}:

[כא] נשים שאכלו עם אנשים שנתחייבו בזימון, נתחייבו גם הן, וצריכות לשמוע ברכת־הזימון. אבל אינן מצטרפות עם אנשים, ואפי' אשה עם בעלה ובניה. ורשות בידן לזמן לעצמן, אך לא בהזכרת השם אפילו אם הן מאה, דהיינו שצריכות לדלג בַזימון על המלה "לאלהינו"{נו}:

[כב] קטן, מנהגינו שמצטרף לזימון בשלושה, אם הוא יודע למי מברכין, מכשהוא כבן שבע או שמונה, כל חד לפום חורפיה{נז}. אבל פחות מבן שש, גם אם הוא יודע מעצמו (דהיינו בלא שילמדו אותו) למי מברכים, אין מזמנים עליו{נח}. ולזימון עשרה, מנהגינו שמצרפים אפילו שלושה קטנים{נט}: