ו שבט

[ח] אם נמצא גוי בבית כשמברכים ברכת־המזון, יאמר (בברכת האורח) הרחמן יברך כל אחד ואחד ממנו "בני ברית" איש בשמו, כי אסור לברך את הגויים, משום שנאמר{לג} לא תחנם{לד}:

[ט] שלושה שאכלו ביחד, אינם רשאים ליחלק, כיון שנתחייבו בזימון. וכן ארבעה או חמישה, אפילו אחד מהם אינו רשאי לברך בפני עצמו, שכולן נתחייבו בזימון. אבל אם הם ששה או יותר עד עשרה, יכולים ליחלק, כיון שישאר זימון לכל חֲב–ורה{לה}:

[י] וזהו סדר הזימון לפי מנהגינו. המברך נוטל רשות תחילה ואומר, רִבּוֹתַי בָּרֵכוּ. והמסובין עונים, בָּרֵך{לו}. ואחר־כך הוא אומר, נברך שאכלנו משלו. והם עונים ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו. וחוזר המברך ואומר גם הוא, ברוך שאכלנו וכו'. ומתחיל ברכת־המזון, ברוך אתה וכו'{לז}:

[יא] אם הם עשרה, נתחייבו לברך בשם. דהיינו שהמברך אומר, נברך לאלהינו (כ"ה מנהג הבלדי{לח}. ובשאמי אומרים נברך אלהינו, בלא למ"ד{טל}) שאכלנו משלו. והמסובים עונים, ברוך אלהינו שאכלנו משלו ובטובו חיינו. וחוזר המברך, ברוך אלהינו שאכלנו משלו וכו'. וכיון שנתחייבו לברך בשם, אסורים ליחלק, אלא אם־כן הם עשרים או יותר, שאז נשאר לכל חבורה זימון בשם{מ}:

[יב] אם טעה המְּזָמֵן בעשרה, וגם העונים, ולא הזכירו את השם בברכת־הזימון, אינם יכולים לחזור ולזמן בשם, כיון שכבר יצאו ידי חובת זימון, אלא שביטלו מצות הזכרת השם, ומעוות לא יוכל לתקון. אבל אם העונים עדיין לא ענו אחריו, יחזור המברך וִיזָמֵן בשם, כיון שעדיין לא נתקיימה מצות זימון{מא}: