ה שבט

[ג] הכוס שמברכין עליו צריך שיהיה שלם. ואפילו נשבר רק הבסיס של מטה, פסול. ואפילו פגימה כל שהיא בשפת הכלי, או שנסדק, פסול, וטעון הֲדָחָה מבפנים ושטיפה מבחוץ, או מקנחו יפה שיהיה נקי, ויהיה מלא על כל גדותיו. והמברך מקבלו בשתי ידיו (להראות חביבות הכוס שהוא חושק לקבלו בכל כוחו) וכדכתיב{ח} שאו ידיכם קודש וברכו את י"י. וגם הנותן יתננו לו בשתי ידיו. ומסיר המברך אחר־כך ידו השמאלית ואוחזו רק בימינו לבדה בלי סיוע השמאלית (שלא יהא נראה כמשאוּי עליו). ונותן עיניו בו, כדי שלא יסיח דעתו ממנו. ומחזיקו למעלה מן השולחן טפח, דכתיב{ט} כוס ישועות אשא ובשם י"י אקרא{י}. ומניח הכוס על כף ימין והאצבעות זקופות למעלה סביב{יא}. ואיטר־יד יאחזנו בימין של כל אדם{יב}. וצריך שיחזיק את הכוס בידו מתחילת הזימון, עד הסוף, דהיינו עד שיברך בורא פרי הגפן וישתה. ובכלל זה כשאומר הרחמן וכו' וברכת האורח{יג}:

[ד] מכבדים את הגדול שבחכמה בין המסובין לברך ברכת־המזון, אפילו בא בסוף. ואם המסובין שווים במעלה, ויש ביניהם כהן, מצוה לכבדו בברכת־המזון, שנאמר{יד} וקדשתו{טו}. וראוי לכבד למי שהוא טוב עין, שונא בצע וגומל חסד בממונו, שנאמר{טז} טוב עין הוא יבוֹרך, אל תקרי יבוֹרך אלא יבָרֵך{יז}. ומה שכתבו האחרונים שיש נוהגין לתת לאבל לברך כל משך י"ב חדש, כשהם שווים במעלה{יח}, אינו נהוג בקהילותינו{יט}. ויש אומרים שצריך להשתדל ולחַזֵּר שיתנו לו כוס של ברכה כדי שהוא יזמן ויברך{כ}:

[ה] המְּזָמֵן יברך בקול את כל ברכת־המזון. ואעפ"י שמן הדין יוצאים המסובין ידי חובתם בשמיעה ממנו בלבד, מ"מ לפי שבזמנינו אין מכוונים כראוי ומַסִּיחים דעתם, צריכים הם לומר עמו מלה במלה בלחש, ובסוף כל ברכה יקדימו לסיים קודם המברך, שלוש תיבות לכל הפחות, כדי שיוכלו לענות אמן על ברכתו{כא}. ואין לתת לברך למי שקולו חלש{כב}:

[ו] נוהגים למזוג מעט מים לתוך הכוס, אעפ"י שהיין אינו חזק. והמזיגה היא בברכת הארץ, כשאומר וברכת את י"י אלהיך, בתיבת את. ופעם שנית בחתימת הברכה על הארץ ועל המזון, בתיבת הארץ{כג}:

[ז] כשמסיים הרחמן שבסוף ברכה רביעית, צריך לברך את בעל הבית{כד}. והמנהג לומר נוסח ברכת האורח באריכות כפי שהיא כתובה בַּתִּכְּלַאל, והשומעים עונים לעומתו כנהוג{כה}. ואף בשבת אומרים הרחמן וברכת האורח כדרכם בחול, ואין בזה משום איסור שאלת צרכים בשבת{כו}. ומסיים ואומר מגדיל (ועיין לעיל סימן ל"ב סעיף ט') ישועות וגו'. ואחר־כך אומר סַבְרֵי מָרָנַן, והם עונים לְחַיֵי{כז}, ויש נוהגים שקודם סברי, אומר כוס ישועות וגו' הודו לי"י כי טוב וגו'{כח}. ומברך בורא פרי הגפן [ובסעודת חתן אומר אחריה שבע ברכות], ומֵריק המברך מעט מהיין לתוך כוס אחר ומשגרו לאשת בעל־הבית, [ובסעודת חתן, משגרו לכלה. ובמילה ופדיון הבן, ליולדת]{כט}, ואח"כ טועם הוא מן הכוס, ונותן גם להיושבים סביבותיו לטעום משום חיבוב מצוה{ל}. ואין הוא צריך לשתות ממנו מלוא לוגמיו (דהיינו רוב רביעית) אלא מספיק כל־שהוא, כשאר ברכות ההנאה, כיון דקיימא לן שברכת־המזון אינה טעונה כוס מן הדין (וכדלעיל סעיף א'){לא}. ויש מצריכים שישתה מלוא לוגמיו{לב}: