ד שבט

[יח] בחנוכה ובפורים אם שכח לומר על הנסים, ולא נזכר עד לאחר שאמר את השם בחתימת הברכה, שאמר ברוך אתה ה', אינו חוזר. אך בתוך הרחמן ראוי לומר, הרחמן יעשה לנו נסים, כשם שעשה לאבותינו (בימי מתתיה בן יוחנן כהן גדול) (בימי מרדכי ואסתר) בימים ההם בזמן הזה{מז}:

[יט] כל האמור לעיל (בסעיפים י"ד ט"ו) הוא כשבודאי לא הזכיר. אבל מי שנסתפק אם הזכיר רצה בשבת, או יעלה ויבוא ביום טוב, כגון שנזכר קודם לכן והיה בדעתו לאמרו, דעת מהרי"ץ שאינו צריך לחזור, וגם לא לומר נוסח ברוך אשר נתן וכו', בין ברכה שלישית לרביעית. ואם גם אחרים ששמעו אותו מברך, מסופקים בזה, לכולי עלמא אינו צריך לחזור{מח}:

[כ] היה אוכל בשבת וְחָשְׁכָה לו, אם עדיין הוא לא התפלל ערבית, אומר רצה, וכן ביום טוב, וראש־חדש, וחנוכה ופורים, כיון שהתחלת הסעודה היתה ביום, צריך להזכיר מעניין היום, אף־על־פי שמברך בלילה, וכן נוהגים{מט}. ואם בערב ראש־חדש ונמשכה סעודתו גם תוך הלילה, ואכל גם בלילה כזית פת, צריך לומר יעלה ויבוא, וכן בחנוכה ובפורים. ואם התחיל לאכול בשבת ונמשכה סעודתו תוך הלילה, ואכל גם בלילה כזית פת, ולמחר הוא ראש־חדש, לא יאמר רצה וגם יעלה ויבוא, וכן בחנוכה ופורים, משום דהוי כתרתי דסָתְרֵי, אלא יאמר רצה בלבד. ועוד שהסעודה באה רק בשביל שבת, ולא בשביל ראש־חדש, או חנוכה ופורים{נ}:

סימן ל"ג - הלכות ברכת הזימון, וכוס של־ברכה

[א] שלושה שאכלו ביחד, צריכים לברך ברכת־המזון בְּזִמּוּן{א}, כמו שיתבאר לְקַמַּן סעיף י'. אך אינה טעונה כוס, אפילו אם המסובים אלף איש{ב}. ומכל־מקום מנהגינו לחַזֵּר אחרי כוס מעשרה ומעלה{ג}. ודוקא יין, אבל אין מברכין על חֲמַר־מדינה כגון שֵׁכָר וכיו"ב, גם אם אין יין מצוי בעיר וסביבותיה{ד}. וטוב אם אפשר למלא את הכוס וליתנו לפני המברך, קודם נטילת־ידים, כדי למעט בהפסק כל מה שאפשר{ה}:

[ב] יין ששתו ממנו, כל הנשאר בכוס נעשה פגום, ופסול לברכת־המזון עד שיתקננו. דהיינו שיתן לתוכו קצת יין, או אפילו קצת מים שאינם פגומים{ו}. וטוב לשפכו אחר־כך לתוך הבקבוק, ומתוך הבקבוק לתוך הכוס{ז}: