כט אדר

[יא] הריחיים שטחנו בה קמח לשאר ימות השנה, נהגו לנקר עד שמסירין ממנה כדי־קליפה, וטוחנים בה תחילה מיני קטניות וכיוצא. ואם טחנו קמח, אין משתמשים בו לפסח{יז}:

סימן פ"ו - הלכות מים שֶׁלָּנו

[א] אין לשין את המצות אלא במים שֶׁלָּנוּ בלילה, דהיינו שישאב אותם בין השמשות, או סמוך לפני כן (ובדיעבד אפילו מבעוד יום, אימתי שירצה) ויעמדו בתלוש כל הלילה. ואפילו אם הלילה ארוך יותר משתים־עשרה שעות, אסור ללוש בהן עד אור היום. ואם הלילה קצר ואין שתים־עשרה שעות עד אור היום, צריכין להמתין עד שיעברו שתים־עשרה שעות משעה שנשאבו{א}:

[ב] אם אין יכולים לשער את זמן בין־השמשות, יש להקדים קצת, ובלבד שלא ישאבו קודם שקיעת־החמה. וטוב לסנן את המים ולכסותם, וצריכין להעמידם במקום מקורה וקר. וכשנושאים אותם ביום לבית, יש ליזהר שלא תבוא עליהם השמש:

[ג] אור לארבעה עשר בניסן, תכף ישאבו את המים (וקוראים להם "מְשֻׁמָּר") בין השמשות. ואם ישאב בכבודו ובעצמו, יש בזה סגולה גדולה. ובשני הימים הראשונים בחו"ל, וכן בימים האחרונים שם, צריך לשאוב "משומר" מה שיספיק ליומיים מליל ערב יום טוב. ואח"כ ילכו מחיל אל חיל לבדוק הבית מחשש חמץ{ב}:

[ד] יכולים לשאוב בפעם אחת לכמה ימים. ונוהגין שלא לשאוב בכלי חרס ישן אפילו הוא של פסח, אלא אם כן הוא מצופה. דכלי חרס ישן שאינו מצופה, אינו הידור מצוה. ואין לשנות המנהג: