כח אדר

[ו] חטים שבאו בספינה או שהיו מונחין בבורות, אם הן יבשות וקשות ולא נשתנה מראיהן, כשרות. דאחזוקי איסורא לא מחזקינן. ואם היו מונחות בעלייה וירדו עליהן גשמים דרך הגג בקצת מקומות, אסורות. אבל אם נפל עליהן קצת שלג או קצת מים במקום אחד, מסלק את אלו שיש להסתפק בהן, והשאר מותרות{יב}:

[ז] שק עם קמח שנתלחלח ממים, אם הוא במקום אחד, בין שהוא עדיין לח בין שנתיבש, יאחוז את המקום הזה בידו ויריק השאר ומותר, ורק זה שנתלחלח אסור. ואם נתלחלח בכמה מקומות שאי אפשר לו לעשות כן, אז אם עדיין לח ירקד את הקמח, ומה שנשאר על הנפה פירורין, זהו לבד חמץ והשאר מותר. וכן אם אכלו עכברים מן הקמח, ירקדנו. אבל אם כבר נתיבש, לא מהני ליה הרקדה וכל הקמח אסור לאכלו בפסח, אלא ירקדנו וישמרנו עד אחר הפסח{יג}:

[ח] ביום שטחנו את הקמח אסור לאפותו, מפני שאז הקמח הוא חם וממהר להחמיץ כשנותנין בו את המים, על כן ישהה אחר הטחינה לכל הפחות מעת לעת, דהיינו כ"ד שעות{יד}:

[ט] השקים שׁשׂמים בהם את הקמח, טוב לעשותן חדשים. או לכל הפחות להתיר את התפירות ולכבסן היטב בחמין ובאפר ובשפשוף וחביטה{טו}:

[י] אסור להניח שק עם קמח על גבי בהמה אלא אם יש עור עבה תחתיו, דאם לא כן יתחמם ויתלחלח מן הזיעה. ואם אפשר, יזהר גם כן שלא להניח הרבה שקים זה על זה, מפני שעל ידי זה מתחמם ויחמיץ בלישה{טז}: