כד אדר

[ז] כלים שמשתמשין בהם על־ידי האש בלי מים, צריכין ליבון. ולכן האגנות (תבניות־אפייה) והמחבתות שאופין בהן חמץ צריכין ליבון, והליבון צריך להיות חזק עד שיהיו ניצוצות נתזין ממנו{ט}. אבל תבניות אפייה בזמנינו שהן מתקלקלות בליבון, אין להכשירן אלא להחליפן בחדשות, וכן דין סיר שאופין בו עוגות. ותנור אפייה חשמלי, יש מקילים להכשירו ע"י הסקתו כשהוא נקי וריק, שעה או שעתיים בחומו היותר גבוה, אחרי שלא ישתמשו בו במשך כ"ד שעות. ויש סוברים שאין מועיל לו הכשר{י} [ולכן יש לסגרו ע"י דבק וכיו"ב שלא יבואו להשתמש בו{יא}]. ומחבת שמטגנים בה בשמן, מותרת ע"י הגעלה{יב}, ויש מחמירים להצריכה ליבון קל, דהיינו אם נשרף עליו קש מבחוץ{יג}:

[ח] כלי של "כובאנה", טוב ונכון שלא להשתמש בו, כי דינו בליבון ואי אפשר ללבנו כי יתקלקל. אבל מי שמיקל להכשירו ע"י הגעלה כדין כלי ראשון, יש לו על מה שיסמוך{יד}:

[ט] חֲצוּבָה (כיריים), דהיינו מה שמעמידין עליה הסירים והקדירות על גבי האש, י"א שצריכה ליבון, לפי שלפעמים נשפך ע"ז עיסה{טו}, ויש מקילין שֶׁדיו בהגעלה{טז}. הלכך יש מקום להתיר ע"י ניקוי החצובה היטב ולצפותה בנייר כסף. והוא הדין לפלאטה חשמלית{יז}:

[י] מדוֹכה, אם דרכן לדוך בה דברים חריפים עם חמץ ביחד, צריכה הגעלה. ואם אין דרכן לדוך בה רק פלפלין וכדומה, א"צ הכשר, אלא די בשטיפה{יח}. וכלי של "חִלְבּהּ" צריך ג"כ הגעלה, מפני שמצוי עמהן גרגרי דגן{יט}. שכלי זה וכיוצא בו, אעפ"י ששימושם בצונן, מ"מ חימוצם קשה{כ}:

[יא] כלים שהחזיק בהם יין־שרף לקיום, אין טעם וריח היין־שרף נפלט על־ידי הגעלה. ורק אם בישל אותן היטב במים עם אפר, עד שנסתלק מהם הריח לגמרי, מועיל להם אחר כך הגעלה{כא}: