כב אדר

[י] אסור למסור בהמתו לגוי אפילו זמן רב לפני פסח, כשיודע שיאכילנה חמץ בפסח{יח}:

[יא] מותר לומר למשרתו גוי אפילו בשעה שהחמץ אסור בהנאה, הֵילָךְ מעות וקנה לך מזונות ואכול, אף־על־פי שהוא יודע שיקנה חמץ. ובשעת הדֹּחַק, מותר גם־כן לומר לו, צא ואכול אצל גוי ואני אפרע לו. או לומר לגוי אחר, תן למשרתי לאכול ואני אשלם לך. אבל אסור להקדים לו את המעות בשביל מה שיתן למשרתו{יט}:

[יב] וכן מי שהוא צריך להאכיל לתינוק חמץ, ישאהו לבית גוי ויאכילהו הגוי חמץ. ויפרע לו הישראל אחר־כך. אבל הישראל לא יאכילהו חמץ. ואם התינוק מסוכן, פשיטא דהכל מותר{כ}:

[יג] לשתות חלב מבהמת־גוי האוכלת גם חמץ בפסח, יש אוסרין ויש מתירין{כא}, ומנהגינו כהאוסרים{כב}:

 

[א] דיני הכשר כלים לפסח, אף על פי שרבים הם פרטיהם ודקדוקיהם, נביא ראשי פרקים מהעניינים הנחוצים ביותר. ויש לדעת שבעיקרי דינים הללו, אנו תופסים בדרך כלל מעיקר הדין כהוראות מרן השלחן ערוך (סימן תנ"א ותנ"ב) וסיעתו, הן לחומרא{א} הן לקולא. והמחמיר לעצמו כדעת הפוסקים המחמירים במקום שמרן וסיעתו מקילין, תעב"ט: