צור קשרדלג על צור קשר
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
כ אדר
סימן פ"ב - הלכות השהיית חמץ בפסח
[י] ראוי ונכון לכל אחד לנהוג בכל חומרות דיני הפסח, ולא לחַזֵּר אחר הַקֻּלּוֹת. כי כל המקיים הלכות פסח, נעשית נשמתו וגופו קודש קדשים. וכתבו בשם רבינו האר"י ז"ל שמי שנזהר מחמץ כל שהוא בפסח, מובטח לו שלא יזדמן לידו חטא כל השנה. אשריו לעושה אלה, אשריהם לזרע אברהם יצחק ויעקב שעיטרם בוראם במצוותיו{יד}:
סימן פ"ג - הלכות תערובת חמץ, חוזר ונֵיעוֹר,מצה שרויה, קטניות, מצה עשירה. ועוד
[א] אם נמצאת איזו תערובת חמץ בערב פסח עד הלילה, הרי הוא כמו שאר איסורין שבטל בששים{א}. ולכן אם נמצא אז גרעין חטה בעוף ובתבשיל, זורקו, והשאר מותר לאכול{ב}. אבל בתוך הפסח, חמץ אוסר אפילו במשהו גם בהנאה{ג}. ובכל מקום שנמצא איזה גרעין מחמשת מיני דגן או משהו חמץ, צריכים לשאול מורה־הוראה:
[ב] בזמנינו שעשיית המאכלים היא במפעלים ובתי־חרושת גדולים, ורבו ההמצאות והחידושים בהכנתם, באופן שלא יעלה על הדעת שיש חשש תערובת חמץ למי שאינו מצוי אצלם ובקי בדרכיהם, ורבה המכשלה ח"ו, לכן אסור ליקח אלא אם יש עליהם כתב הכְשֵר מרבנים יראי השי"ת ידועים למוסמכים ונאמנים ביותר{ד}. ולא עוד אלא שמנהגינו פשוט מימי קדם ועד עתה להחמיר ביותר עד קצה האחרון, וכשיטת הגאונים והרמב"ם ועוד פוסקים, שחמץ שנתבטל בששים קודם הפסח, אפילו הכי חוזר וניעור בפסח. ולא רק יבש ביבש (כמו האשכנזים{ה}) אלא אפילו לח בלח, ואפילו רק טעמוֹ ולא ממשוֹ, ואפילו הבלוע בדפנות הכלים מחמץ גם בקדירה שאינה בת יומהּ שהוא נותן טעם לפגם, אוסרים (וכמ"ש הרשב"א והפרי חדש). ומי יערב אל ליבו לפרוץ גדירן של ראשונים{ו}. לפיכך יש ליזהר גם מכמה מאכלים שיש עליהם הכשר לפסח, כיון שיש מהם (הספרדים) שסומכים על הביטול בששים שלפני הפסח{ז}. כמו־כן במשקים אע"פ שיש הכשר מהודר ביותר (מהאשכנזים), יש לחקור ולדרוש אחריהם{ח}:
[ג] הרטבת המצה והשרייתה בתוך מרק וכיוצא, אפילו במשך זמן רב, אין בה שום חשש חימוץ, וכפי שאנו נוהגים{ט}, מאחר שהמצה כבר אפויה היטב. ואפילו אם נחשוש שאולי יש איזה מקום שלא נילוש, או שמא נפל אבק של קמח על גבי המצה, על כל פנים החום בתנור גדול ושורף וקולה את הכל באופן שלא שייך שיחמיץ עוד אחר כך{ט*}. אמנם בזמנינו כאן יש מצות שניכר לעין שאינן אפויות היטב, ובהן נראה לכאורה שיש לחשוש ולהיזהר{י}:
[ד] כל מיני הַקָּטְנָיוֹת ואפילו אורז, מנהגינו פשוט כפי הדין שמותרים באכילה בפסח, בין לקלייה בין לבישול, וכמבואר בגמרא{יא} ובפוסקים (ואין מי שחושש להחמיר בהם זולת האשכנזים{יב}. והיא חומרא יתירה מחשש תערובת דגן. וגם שכמה מיני קטניות דומים קצת לדגן). אבל יש לברור אותם היטב מחשש תערובת מיני דגן, וכן לחקור אם לא נארזו במקום שאורזים גם קמח כמו שמצוי בזמנינו. אך בגרעיני ה"חִלְבּהּ", דבר שכיח להימצא בהם חיטים, לכן יש ליזהר מאד לבדקם היטב אחד אחד במקום שיש הרבה אור, כי החיטים דומים בצבעם ובגדלם ל"חִלְבּהּ". וראוי לבדקם כמה פעמים{יב*}, וכן לטחנם קודם פסח{יג}: