יט אדר

[ה] דיו שנתבשל בשֵׁכר קודם פסח, מותר לכתוב בו בחול־המועד (דברים המותרים אז בכתיבה, כדלקמן סימן צ"ט סעיף י"ז) כיון שנפסל מאכילת כלב קודם הפסח. וכן כל כיוצא בזה שנפסל ונפסד החמץ לגמרי קודם הפסח, מותר בפסח בהנאה ובשהייה. אבל גוי שבישל בפסח דיו בשכר, אסור לישראל בהנאה, משום דחמץ של גוי גם־כן אסור לישראל בהנאה בפסח{ו}:

[ו] כל הכלים שאינו מכשירם לפסח, צריך לשפשפם היטב בערב פסח קודם שעה ששית ולהדיחם באופן שלא יהא חמץ ניכר בהם, ויצניעם במקום נסתר שאינו רגיל לילך לשם בפסח. וטוב לסגרם בחדר מיוחד ולהצניע את המפתח עד לאחר הפסח{ז}, ואין צורך למכרם לגוי{ח}:

[ז] מנהגינו להחמיר שלא להעמיד כלי החמץ לנוי על גובה הכותלים במקום שאין יד אדם מגעת, אעפ"י שאינם בני יומם מבליעת החמץ, ואפילו אם רוב תשמישם בכלי שני או בצונן{ט}:

[ח] ישראל שהיה לו חמץ שלו ברשותו בפסח, עובר בכל רגע ורגע על בל יראה ובל ימצא. ואפילו ביטלו קודם פסח, אסור החמץ בהנאה לעולם{י}, ולכן מי שיש לו הרבה חמץ שאינו יכול לבערו מן העולם, צריך למכרו לגוי קודם הפסח בשעה שהוא עדיין מותר בהנאה{יא}. ובזמנינו מסדרים מכירת החמץ באמצעות הרבנים, ולכן לא הבאנו כאן פרטי הדינים השייכים לזה{יב}:

[ט]צריכים ליזהר שלא ליהנות לאחר הפסח מחמצו של ישראל שהוא חשוד שלא מכרו כדת וכדין{יג}: