יח אדר

[טז] מצא חמץ בביתו בחול־המועד, יוציאנו וישרפנו. ולא יברך על ביעור חמץ, אפילו אם יש בו כזית. ואם מְצָאוֹ ביום־טוב או בשבת חול־המועד, וכן בשבת שחל בערב פסח, שאסור לטלטלו משום דהוי מוקצה, יכפה עליו כלי עד מוצאי יום־טוב או מוצאי שבת, ואז ישרפנו{כז}:

[א] כל דבר שיש בו תערובת חמץ, ואפילו אין בו חמץ בָּעַיִן רק הטעם מחמץ, כגון שהסירו את החמץ, מכל־מקום אסור להשהותו בפסח. אבל דבר שלא היה בו חמץ כלל, אלא שנתבשל בכלי חמץ אפילו היה הכלי בן יומו (דהיינו שנשתמשו בו בתוך כ"ד שעות), או שנכבש בכלי חמץ, מותר להשהותו בפסח. ודוקא שנתבשל או נכבש קודם פסח. אבל אם נתבשל או נכבש בפסח בכלי חמץ, חייבין לבערו{א}. ובמקום הפסד מרובה, ישאל מורה־הוראה{ב}:

[ב] תבואה שיש בה גרעינים צמוחים או מבוקעים, ואפילו הם מעורבים מעט בהרבה, וכן תבואה שנפל עליה מים או שרחָצָהּ במים, אסור להשהותה. וכן כל הדברים שנעשו מתבואה זו, אסור להשהותן. ומי שמוכר לחבירו תבואה שנתלחלחה, צריך להודיע לו שלא ישהה אותה בפסח, ולגוי אסור למכרה במקום שיש חשש שימכרנה הגוי לישראל וישהה אותה בפסח{ג}:

[ג] בגדים שנתכבסו בחֵלֶב־חטה (דהיינו עמילן) מותר ללבשם בפסח, אבל אין לפרוס אותם על השלחן אם יש עליהם איזה ממשות, שיש לחוש שיתפורר מהם איזה פירור{ד}:

[ד]הקמח בזמנינו הוא חמץ גמור ואסור להשהותו, כיון שלותתין אותו במים בשעת טחינתו{ה}: