כט ניסן

[ו] מי שנעשה לו נס, טוב שיפריש לצדקה ממון כפי השגת ידו, ויחלק ללומדי תורה ויאמר, הריני נותן מעות אלו לצדקה, ויהי רצון שיהיה נחשב כאילו הקרבתי תודה. וראוי לו לתקן איזה צרכי רבים בעיר, ובכל שנה ביום הזה יתבודד להודות לה' יתברך שמו ולשמוח ולספר את הנס{טז}:

[ז] הנכנס להקיז דם, וכן האוכל או השותה או העושה איזה דבר לרפואה, יתפלל קודם תפילה קצרה ויאמר, יהי רצון מלפניך י"י אלהי שיהא עסק זה לי לרפואה, כי רופא של־חנם אתה. ואם דבר זה שהוא אוכל או שותה לרפואה צריכין לברך עליו (עיין לעיל סימן ל"ו סעיף ז') יאמר תחילה תפילה זאת ואחר־כך יברך, שלא להפסיק בין הברכה לאכילה. ולאחר שהקיז דם, או שאר דברי רפואה, יש אומרים שיברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם רופא חולים{יז}. אבל נוֹסח התכאליל והרמב"ם כת"י, ברוך רופא "חיים", ובלא שם ומלכות{יח}:

[ח] מי שהתעטש ואמר לו חברו אָסוּתָא (דהיינו שתהיה לו רפואה), יענה לו תחילה, ברוך תהיה. ואחר־כך יתפלל ויאמר, לישועתך קויתי י"י. לפי שאמרו חז"ל{יט} כל המבקש רחמים על חברו, הוא נענה תחילה{כ}:

[ט] המתפלל על מה שעבר, כגון ששמע קול צוחה בעיר, ואומר יהי רצון שלא יהא קול זה בתוך ביתי, או שהיתה אשתו מעוברת לאחר ארבעים יום מעיבורה שכבר נצטיירה צורת הולד, ומתפלל ואומר יהי רצון שתלד אשתי זכר, הרי זו תפילת שוא, כי מה שהיה היה. אבל בתוך ארבעים יום, מועילה התפילה ויכול להתפלל. ולאחר ארבעים יום יכול להתפלל שיהא הולד זרע של־קיימא, טוב לשמים וטוב לבריות{כא}:

[י] הנכנס למוד את גרנו וכיוצא בו, יתפלל ויאמר, יהי רצון מלפניך י"י אלהי שתשלח ברכה במעשה ידי. התחיל למוד, אומר, ברוך השולח ברכה בַּכֳּרִי הזה (בלא הזכרת שם ומלכות). מדד ואחר־כך התפלל, הרי זו תפילת שוא, שאין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין{כב}: