כז ניסן

[י] כל ברכות הראִיה הנזכרות, אם חזר וראה אותם הדברים בעצמם אינו חוזר ומברך, אלא אם־כן היתה בין ראיה לראיה שלושים יום, דהיינו חוץ מיום הראיה הראשונה וחוץ מיום הראיה הזאת, יהיה שלושים יום. אבל אם רואה דבר אחר כמו זה שראה אז, כגון מלך אחר וקברים אחרים וכדומה, חוזר ומברך גם בתוך שלושים יום{טז}:

[יא] הרואה כושי, וגיחור דהיינו שהוא אדום הרבה, והלווקן דהיינו שהוא לבן הרבה, והקפח, דהיינו שהוא ארוך ודק, והנְּנָס, והדרקונה, דהיינו מי שהוא מלא יבלות, ופתויי הראש שכל שערותיו דבוקות זו בזו, ואת הפיל ואת הקוּף, מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם משנה הבריות{יז}. ואינו מברך אלא בפעם הראשונה, שהשינוי עליו אז גדול מאד{יח}:

[יב] הרואה את החיגר, ואת הקיטע דהיינו שנקטעו ידיו, ואת הסוֹמֶא, ומוכה שחין, ובוהקן, והוא מי שמנומר בנקודות לבנות דקות, אם הם ממעי אמם, מברך בפעם הראשונה שהוא רואה אותם (שאז השינוי עליו גדול מאוד) בא"י אמ"ה משנה הבריות. ואם נשתנה אחר־כך והוא מצטער עליהם, מברך דיין האמת{יט}:

[יג] הרואה אילנות טובים ובריות נאות ומתוקנות ביותר, אפילו גוי (שראה אותו בראייה בעלמא, כי אסור להסתכל בו בהתבוננות) או בהמה, מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שככה לו בעולמו. ואינו מברך עליהם אלא פעם ראשונה ולא יותר, לא עליהם ולא על אחרים אלא אם כן היו נאים מהם{כ}:

[יד] מקצת מן הברכות הנזכרות בסימן זה ובסימן שלפניו, אין העולם נוהגים לאמרם כלל, או שאומרים אותם בלי הזכרת השם. והטעם, מפני שאין בקיאים בנוסחתם ובפרטי דיניהם, או מפני שסוברים שהן רשות. אבל העיקר להלכה שיש לאמרם, ואין להקל בהם{כא}, לפיכך ישנן כל אדם לעצמו דיניהם ופרטיהם שכשיבוא מעשה לידו לא יסתפק{כב}: