כה ניסן

[כה] דיני הטוב והמטיב על שינוי יין, כתובים לעיל בסימן ל"ה:

[א] היוצא בימי ניסן ורואה אילני מאכל שמוציאין פרח, מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום, וברא בו בִּרְיוֹת טובות (ואילנות טובים{א}) כדי להתנאות בהן בני אדם. ואינו מברך אלא פעם אחת בכל שנה, ואם איחר מלברך עד שגדלו הפירות, לא יברך עוד. אבל קודם שגדלו, יכול לברך אפילו אם לא בירך בפעם הראשונה שראה את הפרחים{ב}. ומנהג הספרדים לומר ברכה זו ברָב־עם ובתוספת מזמורים ובקשות, ואצלינו וכן אצל האשכנזים לא נהגו זאת{ג}:

[ב] על הזיקים, והוא כוכב היורה כחץ באורך השמים ממקום למקום, ונמשך אורו כשבט, ועל הכוכב שיש לו זנב ושבט של אורה, ועל רַעֲדַת־הארץ, ועל רוחות שנשבו בזעף, ועל הברקים, על כל אחד מאלו מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם עושה (מעשה{ד}) בראשית. (ואינו מברך על הזיקים כי אם פעם אחת בלילה, אף על פי שראה עוד כוכב אחר רץ. ועל הכוכב שיש לו זנב, כיון שבירך עליו אינו מברך עוד, אלא כשלא ראהו עד לאחר שלשים יום). ועל הרעם, אם שְׁמָעוֹ לאחר שעבר הברק, מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שכחו (וגבורתוד}) מלא עולם. ואם ראה את הברק ושמע את הרעם ביחד, מברך רק ברכה אחת, עושה (מעשה) בראשית. וכן אם בירך על הברק עושה (מעשה) בראשית, ובתוך כדי דיבור לברק נשמע הרעם, אינו צריך לברך עליו, כי נפטר בברכה שעל הברק. אין מברכין על הברק או על הרעם אלא תוך כדי דיבור. אבל אם הפסיק יותר, שוב לא יברך{ה}:

[ג] כל זמן שלא נתפזרו העבים, נפטר בברכה אחת. נתפזרו העבים והשמים נזדככו בין ברק לברק ובין רעם לרעם, צריך לחזור ולברך. והברקים שנראים בלא רעם אלא מחמת החום, אינם כברקים ממש ואין מברכין עליהם{ו}:

[ד] הרואה קשת מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם זוכר הברית, נאמן בבריתו וקיים במאמרו. ואסור להסתכל הרבה בקשת בהתבוננות, מפני שהוא מראה דמות כבוד השם יתברך{ז}: