כא ניסן

[ה] לעולם יהא אדם רגיל לומר, כל מאי דעַבֵיד רחמָנָא, לְטָב עַבֵיד{י}:

[ו] כתבו הפוסקים{יא} דכשנודע לו שילדה אשתו זכר, מברך הטוב והמטיב, וגם האשה תברך כן. ואם מתה האשה בלִדְתָּה, מברך שהחיינו, דהא ליכא הטבה לאוחריני. וכן אם מת האב קודם שילָדַתּוּ, היא מברכת שהחיינו{יב}. אבל הרמב"ם לא הזכיר שום ברכה על לידה, וכן בתכאליל{יג}:

 [ז] מת אביו או אחד משאר קרוביו, או אפילו אינו קרובו אלא שהוא אדם כשר, ומכל־שכן תלמיד חכם שהוא מצטער עליו, מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם דיין האמת. ועל שאר אדם שאינו מצטער כל כך, אומר "ברוך דיין האמת" בלא שם ומלכות (ועיין להלן בחלק יורה דעה הלכות גוסס סימן קע"ו סעיפים ד' ה'). אם נשאר מאביו ממון לירש, מברך גם שהחיינו, אחרי ברכת דיין האמת. ואם יש לו עוד אחים לחלוק בירושה, אזי במקום ברכת שהחיינו מברך הטוב והמטיב{יד}:

[ח] בנה או קנה בית או קנה כלים או מלבושים חשובים, אפילו היו לו כיוצא באלו תחילה, אלא שאֵלו לא היו שלו מעולם (לאפוקי מכרם וחזר וקנאם) והוא שמח בהם, מברך שהחיינו. ויש לברך בשעת הקניין או גמר הבניין אף על פי שעדיין לא נשתמש בהם, כי אין הברכה אלא על שמחת הלב שהוא שמח בקנייתן{טו}. אמנם במלבושים נוהגים לברך רק בשעת הלבישה{טז}. ואם קנה בהקפה, ואינו שמח מאחר שדואג לפרוע חובותיו, לא יברך{יז}:

[ט] יש אומרים שכשילבש המלבוש החדש יברך מלביש ערומים, אף שכבר בירך זאת בשחרית. וכן יש אומרים שהקונה כובע, כשמשימו בראשו יברך עוטר ישראל בתפארה. ובאזור, יברך אוזר ישראל בגבורה. ולא נהגו כן{יח}: