כ ניסן

[טו] אסור להריח בבשמים שעל אשה, ואפילו שעל אשתו כשהיא נדה יש להחמיר, כמו שיתבאר בס"ד להלן בחלק יורה דעה הלכות הרחקות בימי נידותה סימן קנ"ב סעיף ט"ו{לא}. ובהלכות עבודה־זרה סימן קמ"ו סעיף ד' יתבאר שאסור להריח בריח שנעשה לעבודה זרה. וכל שכן שאסור לברך עליהם{לב}:

[א] על שמועות טובות ששמע מפי אדם נאמן שראה את הדבר, וכל שכן כשהוא בעצמו ראה את הדבר, אם היא טובה רק לו לבדו, מברך שהחיינו. ואם היא טובה לו וגם לאחרים, מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם הטוב והמטיב. כלומר טוב לו וגם טוב לחברו{א}:

[ב] חייב האדם לברך את ה', גם על הרעה, שנאמר{ב} ואהבת את י"י אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך. "בכל לבבך" בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע (פירוש, גם כשהוא עוסק בעניני עולם הזה יקיים בכל דרכיך דעהו, עיין לקמן סימן מ"ט סעיף א'). "ובכל נפשך", אפילו הוא נוטל את נפשך. "ובכל מאדך", בכל מדה ומדה שהוא מודד לך, בין מדה טובה בין מדת פורענות, הוי מודה לו. מה הוא מברך על שמועות רעות. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם דיין האמת{ג}. ואפילו בשבת מברכין ברכה זו{ד}. וחייב אדם לברך גם על הרעה בדעה שלימה ובנפש חפיצה כמו שהוא מברך על הטובה, שנאמר{ה} חסד ומשפט אשירה, לך י"י אזמרה. אם "חסד", אשירה. ואם "משפט", אשירה. כי גם הרעה לעובדי ה' יתברך היא שמחתם וטובתם, כיון שמקבל באהבה מה שגזר עליו ה' יתברך באמונתו כי הכל כפרת עונותיו, נמצא כי בקבלת רעה זו הוא עובד את ה', והעבודה היא שמחה לו{ו}:

[ג] אם בשעה שהוא רואה או שומע את השמועה הטובה או הרעה, אינו יכול לברך מחמת גופו או מחמת מקומו, יכול לברך אחר־כך{ז}:

[ד] הגיעה אליו טובה או ששמע שמועה טובה, אף על פי שהדברים מראים שטובה זו תגרום לו רעה, כגון שמצא מציאה, ואם יִשָּׁמע הדבר לשלטון יקחו כל אשר לו, מכל מקום מברך הטוב והמטיב אם יש לו בני בית. ואם לאו, מברך שהחיינו. וכן אם נגעה אליו רעה או שמע שמועה רעה, אף על פי שהדברים מראין שרעה זו גורמת לו טובה, כגון שבא לו שטף על שדהו ומזיק תבואתו, וכשיעבור השטף טובה היא לו שהשקה את שדהו, מכל־מקום מברך דיין האמת, שאין מברכין על העתיד להיות (שאפשר שלא יהיה{ח}) אלא על מה שאירע עתה{ט}: