יט ניסן

[י] היו לפניו פרי המריח, ועצי בשמים, ועשבי בשמים, ומיני בשמים, מברך על כל אחד ברכה הראויה לו{כב}. ויש אומרים לברך תחילה הנותן ריח טוב בפירות ואחר־כך עצי בשמים, ואחר־כך עשבי בשמים, ואח"כ מיני בשמים{כג}, ויש אומרים שאין בבשמים דיני קדימה{כד}:

[יא] מוגמר (שקורין בל"ע בְּכוּר), דהיינו שמשימין בשמים על גחלים שיעלה ריח טוב, מברכין עליו משיעלה העשן קודם שיגיע לו הריח, כמו בכל ברכות הנהנין. אבל לא יברך קודם שעולה העשן, דבעינן ברכה סמוך להנאה. אם המוגמר הוא מין עץ, מברך עצי בשמים. ואם של עשב, עשבי בשמים. ואם של שאר מינים, בורא מיני בשמים{כה}. ודוקא כשמגמר בשביל להריח, אבל מה שמעשנין בשביל לבטל הסרחון, כדרך שנותנים בשמים אצל המתים, אין מברכין עליו כלל אעפ"י שמריחין{כו}. והוא הדין אם לועס "צפורן" להסיר ריח פיו, אינו מברך כלל{כז}:

[יב] וכן כל דבר שאינו עומד להריח, כגון בשמים המונחים בחדר לסחורה ("מחסן"), וכן מוגמר שמגמרין בו את הכלים, שלא נעשה להריח בעצמו רק ליתן ריח בכלים, אין מברכין עליהם אף על פי שהוא מתכוין להריח{כח}:

[יג] הנכנס לתוך חָנות של בשמים ונתכוון להריח, מברך בורא מיני בשמים. כי בשמים שבחנות עומדין להריח, דניחא ליה לבעל החנות שיריחו בני אדם ויקנו. נכנס ויוצא נכנס ויוצא, אם היה דעתו מתחילה לחזור אינו צריך לברך. ואם הסיח דעתו, או שיצא ושהה זמן מרובה, או שנכנס לחנות בשמים אחרת, צריך לברך בכל פעם{כט}:

[יד] ריח שאין לו עיקר, כגון בגדים שהם מגומרים, או שהיו בשמים מונחים בכלי וקלט ריח, וכן הממשמש באתרוגים או בשאר פירות המריחים ונשאר בידו או בבגדו ריח, אין מברכין עליו{ל}: