יח ניסן

[ה] אם אינו לא מין עץ ולא מין עשב, כמו ה"מֻּסְךְּ" (שהוא דם צרור בחיה דומה לצבי, ובושם זה נקרא בלשון־הקודש מוֹר), מברך עליו בורא מיני בשמים{יא}:

[ו] על שמן אפרסמון, לחשיבותו שנמצא בארץ ישראל (אף שגדל בחו"ל) קבעו לו ברכה בפני עצמו, בורא שמן ערב{יב}. [ונקרא אפרסמון, על שם שמפרסם עצמו בריחו הטוב, שאין בכל השמנים כמותו{יג}]:

[ז] מין בשמים הידועים אצלינו בשם "רַיְחַאן" (ויש קורין להן "שֻׁקוּר") ברכתן עצי בשמים{יד}. אבל "שְׁדַאבּ" (הנקרא פֵּיגָם בלשון המשנה) ברכתו עשבי, שאעפ"י שאתה רואה שנעשה ממנו עץ עב, מכל־מקום העץ שלו אינו שווה לכלום. וכן הוא מנהגינו{טו}:

[ח] בירך על של עץ עשבי בשמים, וכן להיפך, לא יצא{טז}. אבל אם בירך בורא מיני בשמים על כל המינים, יצא. ולכן בכל דבר שהוא מסופק בברכתו, ואי אפשר לו לברר, מברך עליו בורא מיני בשמים{יז}. ולכן על מין תבלין הידוע בשם צפורן ("זִר" או "קרנפל" בלשון ערבי, ו"נגלך" בלשון אשכנזי) שיש מחלוקת בברכתו, ראוי לברך בורא מיני בשמים{יח}. וכן על קינמון שהוא קליפת־עץ (ונקרא בשם "קִרְפהּ"{יט}). ואם בירך על פרי העץ כגון אתרוג (ועיין לעיל סעיף ב') בורא עצי בשמים, יצא{כ}:

[ט] שמן או יין שבישמו בבשמים, אם בעצי בשמים מברך עצי בשמים, ואם בעשבי בשמים מברך בורא עשבי בשמים, ואם היו בו עצים ועשבים מברך בורא מיני בשמים. וכן בכל מקום שיש ריח מעורב ממינים שונים, מברך בורא מיני בשמים. אם הוציאו את הבשמים מן השמן ומן המים, יש ספק אם מברכין עליהם, כיון שלא נשאר שָׁם העיקר, על כן נכון ליזהר מלהריח בהם{כא}: