צור קשרדלג על צור קשר
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
יז ניסן
סימן צ"ב - הלכות ספירת־העומר וימי הספירה
[ז] אעפ"י שמותר לעשות נישואין בימים אלו למי שעדיין לא קיים מצות פריה ורביה, או שאין לו מי שישרתנו{טו}, מכל־מקום המנהג להימנע, הן הנוהגין בזה עד ל"ג, והן הנוהגין עד אחרי שבועות כנז"ל. ושידוכין (דהיינו שעושים הצדדים תנאים ביניהם) עושין, ומותר לעשות אז אפילו סעודה, אבל בלא ריקודים ומחולות{טז}. וכן עושים בימי העומר סעודת־מצוה שהגיע זמנה כגון מילה ופדיון הבן, בשירה ובזמרה. אבל שלא לצורך מצוה, יש הנמנעים מלשורר או לשמוע קול שיר, ולא רק בכלים אלא אפילו בפה סתמא (חוץ מבשבתות), עד ערב שבועות. וכן יש קצת שנמנעים עד אז מלקנות כלים ובגדים חדשים{יז}:
[ח] הסנדק (הוא המחזיק את התינוק על ברכיו בשעת מילה) והמוהל ואבי הבן, מותרין להסתפר לכבוד המילה ואפילו ביום שלפני המילה סמוך ללילה קודם הליכה לבית הכנסת{יח}. והנוהגים כהאר"י (כדלעיל סעיף ו') נמנעים מלהסתפר גם בזה{יט}:
[ט]אין אצלינו המנהג שהזכירו הפוסקים{כ} שלא לעשות מלאכה אחד אנשים ואחד נשים כל ימי הספירה משקיעת החמה עד לאחר ספירת־העומר{כא}:
[י] בששת השבתות שבין פסח לעצרת, נוהגים לקרות מסכת אבות לפני תפילת מנחה, עם פירוש רבי' עובדיה מברטנורה, פרק בכל שבת. וכן ספר משלי אחרי מנחה, כחמישה פרקים בכל שבת. והם תקנת קדמונים{כב}. ויש שקורים את משלי בימות החול אז, מעט בכל יום, בשילוש שאחרי תפילת שחרית{כג}: