צור קשרדלג על צור קשר
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
טו ניסן
סימן צ"א - הלכות סדר ליל פסח
[כג] מי שאינו שותה יין כל השנה מפני שמזיק לו (אך אינו נעשה חולה, או נופל למשכב), אף־על־פי־כן צריך לדחוק את עצמו לשתות ארבעה כוסות{נה} כמו שאמרו רבותינו ז"ל{נו} על רבי יהודה בן רבי אִלְעָאי שהיה שותה ארבעה כוסות של פסח והיה צריך לחגור צדעיו מפני כאב הראש, עד שבועות. ומכל־מקום יכול לשתות מֵי־צמוקים שרויים, או מיץ־ענבים{נז}:
[כד] אם נאבד האפיקומן, ויש לו עוד מצה משומרת משעת הקצירה, יאכל ממנה כזית. ואם לאו, יאכל ממצה אחרת כזית{נח}:
[כה] מי ששכח לאכול את האפיקומן, אם נזכר קודם ברכת המזון אף־על־פי שכבר נטל מים אחרונים, או שאמר הב לן וּנְבָרֵךְ, אוכלו ואינו צריך לברך המוציא. ואף־על־פי שהסיח דעתו מלאכול (עיין לעיל סימן כ"ט סעיף כ"ד), לא חשיב היסח הדעת, כיון שהוא מחוייב לאכול, וְאַֽתַּכָּא דרחמנא סמכינן (פירוש, על שלחן הקב"ה אנו סמוכים). ואם לא נזכר עד לאחר ברכת־המזון קודם שבירך בורא פרי הגפן על כוס שלישי, יטול ידיו (יש אומרים שיברך על נטילת ידים, וי"א שלא יברך) ויברך ברכת המוציא, ויאכל כזית, ואחר־כך יברך ברכת המזון, ויברך בורא פרי הגפן על כוס שלישי וישתה. אבל אם לא נזכר עד לאחר שבירך בורא פרי הגפן על כוס שלישי, ישתה את הכוס, ואם רגיל בפעם אחרת לברך ברכת־המזון בלא כוס (כדקיימא לן דברהמ"ז אינה טעונה כוס, וכדלעיל סימן ל"ג סעיף א') יטול ידיו ויאכל אפיקומן ויברך ברכת־המזון בלא כוס. אבל אם הוא מחמיר על־עצמו לברך תמיד ברכת־המזון על הכוס, ועתה לא יוכל לברך על הכוס, משום דהוי מוסיף על הכוסות, לכן לא יאכל אפיקומן, ויסמוך על המצה שאכל תחילה בתוך הסעודה. ולפי מנהגינו שמקפידים לעשות שימור למצת מצוה משעת קצירה (כדלעיל סימן פ"ה סעיף א' וסעיף ג'), אם של־שאר הסעודה לא היו משוּמרים, אם כן לא יצא בהם ידי־חובה, ולכן אפילו לא נזכר עד אחר ההלל, יטול ידיו ויברך ברכת המוציא ויאכל האפיקומן ויחזור ויברך על הכוס{נט}:
[כו] צריך שאכילת האפיקומן וקריאת ההלל, יהיו קודם לחצות הלילה{ס}. וכל אדם המספר ביציאת מצרים בשמחה, מזומן הוא לשמוח בשכינה לעולם הבא. והקב"ה שמח בסיפור זה, ובאותה שעה מקבץ כל פֵּמַלְיָא של מעלה ואומר להם, לכו ושִמעו השבח שלי שמספרים בָּנַי ושמחים וכו'{סא}:
סימן צ"ב - הלכות ספירת־העומר וימי הספירה
[א] בליל שני של פסח, מתחילין לספור ספירת־העומר. וסופרין מעומד. המצוה היא לספור תכף בתחילת הלילה אחר צאת הכוכבים, ובדיעבד זמנה כל הלילה{א}. ונוהגים לספור אחרי קדיש תתקבל של תפילת ערבית{ב}. אלא אם כן הזמן מוקדם, דוחים הספירה לאחר עלינו לשבח{ג}: