י ניסן

[י]יש להכין גם־כן כלי, כדי לשפוך אליו היין של דם ואש וכו' ועשר המכות. ויש אומרים כי ראוי שיהיה כלי זה שבור{כב}:

[יא]בן אצל אביו, חייב בהסיבה. אבל תלמיד אצל רִבּוֹ, אסור לו להסב, אלא אם כן נתן לו רבו רשות{כג}:

[יב] נוהגין להשתתף כמה משפחות לעשות הסדר יחד, זכר לקרבן־פסח שהיו נמנים עליו כמה בני אדם{כד}. אבל לא ישבו יחד אנשים ונשים ח"ו, כי מאסיפה כזו עלולים לבוא לידי מכשול גדול או ליצנות ח"ו ושיחה בטילה. ונדע לפני מי אנחנו משבחים ומפארים{כה}:

[א] אף־על־פי שבכל שבת ויום־טוב יכולין לקדש ולאכול מבעוד־יום להוסיף מחול על הקודש (וכדלעיל סימן נ"ט סעיף ד'), בפסח אינו כן, לפי שמצות אכילת מצה היא דוקא בלילה, כמו קרבן פסח דכתיב ביה{א} ואכלו את הבשר בלילה הזה, וכן מצות ארבעה כוסות היא דוקא בלילה. וכיון שגם הכוס של קידוש הוא אחד מהארבעה כוסות, לכן אין מקדשין עד שיהיה ודאי לילה{ב}. ומצוה לחלק לתינוקות קליות ואגוזים (שוקולדות וסוכריות) וכדומה, כדי שיראו שינוי וישאלו, ועל ידי זה יתעוררו לשאל גם־כן על מצה ומרור והסיבה. וקטן וקטנה שהגיעו לחינוך, דהיינו שהם יודעים מקדושת יום־טוב ומבינים מה שמספרים מיציאת מצרים, נותנין להם גם־כן כוס של רביעית שישתו ממנו{ג}. ומה שנוהגין בשאר קהילות למזוג כוס אחת יותר מן המסובין, וקורין אותה כוס של אליהו הנביא{ד}, אינו נהוג אצלינו{ה}:

[ב] מנהג הבלדי, וכן הרבה מן השאמי, לברך על כל כוס וכוס בורא פרי הגפן{ו}, ויש מהשאמי שנוהגים שלא לברך אלא על כוס ראשון ושלישי{ז}: