חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

ט ניסן


סימן צ' - הלכות הכנות הסדר

[ה] עושים את החרוסת מפירות שנמשלה בהם כנסת ישראל, כגון תאנים שנאמר{ז} התאנה חנטה פגיה, ואגוזים שנאמר{ח} אל גנת אגוז, ותמרים שנאמר{ט} אעלה בתמר, ורמונים שנאמר{י} כפלח הרמון, ותפוחים זכר למה שנאמר{יא} תחת התפוח עוררתיך וגו' שָׁמָּה חִבְּלָה יְלָדַתְךָ, שהיו הנשים במצרים יולדות שם בניהן בלי עצב, ושקדים על שם ששקד הקדוש־ברוך־הוא על הקץ לעשות. וצריך ליתן בתוכה תְּבָלין הדומים לתבן, כגון קנמון (שקורין "קִרְפהּ") וזנגביל שאינן נידכין הדק היטב, ויש בהם חוטין כמו תבן (היינו כשדכים אותם באבן־חלקה, או במְדוֹכה. אבל במכונה כרגיל בזמנינו, לפעמים הן נידכין לגמרי{יב}) זכר לתבן שהיו מגבלין בתוך הטיט{יג}:

[ו] בשעת אמירת ההגדה יהיו על השלחן שני מיני תבשילין. אחד זכר לקרבן פסח, ואחד זכר לקרבן חגיגה, שהיו מקריבין בזמן שבית המקדש היה קיים. ושני התבשילין יהיו בשר, אחד צלי זכר לפסח שהיה צלי אש (וקצת מקרוב נוהגין שיהיה צלי זה מִפֵּרֶק הנקרא זרוע, לזכר שגאלם הקדוש־ברוך־הוא בזרוע נטויה{יג*}), והשני יהיה מבושל, זכר לחגיגה. ונוהגים ג"כ להניח על השולחן ביצה אחת מבושלת או הרבה ביצים מבושלות, מפני שביצה בלשון ארמי בֵּיעָא, כלומר דבעא רחמנא למפרק יתנא (דהיינו שרצה הקב"ה לפדות אותנו). ומנהגינו לאכול גם את הבשר הצלוי בליל הסדר{יד}, ואפילו הנוהגין שיהיה זרוע, אוכלין אותו אז{טו}:

[ז] יכין מושבו מבעוד יום במצעות נאות וחשובות כפי יכלתו, ובאופן שיוכל להטות ולהסב בשמאלו. ואפילו הוא איטר, יסב בשמאל של כל אדם. גם את השולחן יכינו מבעוד יום, כדי שמיד כשיבואו מבית־הכנסת יוכלו לעשות את הסדר ללא עיכוב{טז}:

[ח] סדר הקערה לדעת האר"י ז"ל, כך הוא. מניח שלש מצות שמורות על הקערה, הכהן למעלה ותחתיו לוי ולמטה ממנו ישראל. ותחתיהם (וי"א עליהם) מניח את הזרוע נגד הימין שלו, ואת הביצה משמאל, המרור לברכה באמצע. חרוסת תחת הזרוע, כרפס תחת הביצה, ומרור לכריכה באמצע{יז}. ומהרי"ץ{יח} כתב לסדרם באופן שלא יצטרך להעביר על המצוות, דהיינו הכרפס לפניו ממש, והחרוסת סמוך לו יותר מן המצה, והמצה מן המרור. והם יהיו קרובים אליו יותר מן הבשר והביצה. עד כאן. והמנהג הקדום והפשוט אצלינו עד היום, שמסדרין הכל על השולחן עצמו, וממלאים אותו מסביב בשפע עַלֵּי צנון ועל גביהם עלי חסא ועל גביהם עלי כרפס, או מניחים אותם זה לצד זה, ושאר הדברים מניחים באמצע{יט}:

[ט] הכוסות יהיו מהודרות ושלימות בלי שום פגימה, ומודחות יפה, ויחזיקו רביעית (86 גרם){כ}. ונוהגים לַהֲדִ–יחם בין כל כוס וכוס משום חיבוב מצוה{כא}:

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד