ג ניסן

[ו] אין לדחוק את הקמח תוך המִּדה, כי יש לחוש שלא יהא נילוש יפה, וישאר בתוך המצה משהו קמח, וכשיבא אחר־כך בתבשיל יתחמץ{י}. גם יזהרו שלא להניח את הקמח סמוך למים, שלא יפול מאבק הקמח לתוך המים{יא}. וטוב ליזהר שלא להניח את היד על הקמח שלא לצורך, כי היד מחממת קצת{יב}:

[ז] הכלי שלשין בו, צריכין להשגיח שלא יהא בו שום נקב או סדק, שיוכל להשאר שם משהו עיסה ותתחמץ. ולא יניח הכלי בשעת לישה על כרים וכסתות פן יתחמם{יג}:

[ח] אין לתת לתוך העיסה תְּבָלִין, כיון שהם מחממים את העיסה{יד}. אבל מלח מנהגינו לתת, כדעת הרבה פוסקים שמתירים. אמנם משום חומרא דחמץ, נתפשט המנהג למעט במלח של מצת־מצוה (דהיינו של ליל־הסדר, כדלעיל סימן פ"ה סעיף ג') מהרגיל בשאר ימות השנה{טו}. והרב שתילי זתים{טז} כתב שקצת מקרוב נהגו שלא ליתן מלח במצה של מצוה, ומנהג טוב הוא ע"כ:

[ט] חוץ מן המים של־לישה, צריך עוד מים כדי לצנן את הידים שלא יתחממו ויחממו את הבצק{יז}. ואשה שהיא לשה וגם מְקַטֶּפת (פי' טחה מים על פני המצה להחליקה), צריכה עוד כלי שלישי עבור מֵי־הקיטוף{יח}:

[י] אם נמצא בתוך העיסה, או בתוך מצה אפויה, גרעין תבואה מבוקעת, יש ליטול מן העיסה כעובי אצבע סביב הגרעין ולהשליך, והשאר מותר{יט}: