ב ניסן

[א] תנור שאפו בו חמץ כל השנה, ורוצים לאפות בו מצות, כתבו הפוסקים{א} שצריך להכשירו על־ידי ליבון באור, דהיינו שיסיקו כל כך עד שיהיו ניצוצות ניתזין ממנו, כי בפחות מזה לא הוי ליבון גמור. וצריך ליזהר שילכו הגחלים על פני כולו. אבל מנהגינו שעושין רק היסק גדול עד שמאדימין הדפנות (בתנורים שלנו העשויים מחרס){ב}:

[ב] טוב וישר לגרוף התנור ולנקותו היטב אחר ההיסק, ולהמתין עד שיצטנן קצת, ואחר כך לחזור ולהסיקו לאפיית המצות, ולא מיד אחר הליבון. וכן המנהג{ג}. ויש מהדרים לעשות תנור מיוחד לפסח{ד}:

[ג] אין לשין ואין עושין את המצות אלא במקום מקורה, ולא כנגד חלון פתוח אפילו אין החמה זורחת שם. אבל אם החלונות נעולות ויש בהן זכוכית, מותר אם אין החמה זורחת שם. אך אם החמה זורחת שם, לא מהני חלון זכוכית, אלא צריך לפרוס וילון במקום זריחת החמה. וכן צריכין ליזהר שלא יהא המקום מוסק וחם{ה}. ואין ללוש סמוך לתנור, כדי שלא יתחמם הבצק מחום התנור. וכן אם המקום צר ומתמלא עשן, אין ללוש שם אלא חוצה לו{ו}:

[ד] לכתחילה אין ללוש עיסה גדולה יותר משיעור חלה (1666 גרם). וטוב למעט, כי שיערו רבותינו ז"ל שאם העיסה גדולה יותר משיעור חלה, אי אפשר לעסוק בה בפעם אחת, וחלק ממנה מונח בלא עסק ויש לחוש פן יתחמץ{ז}. וכן הוא מנהגינו שלשין פחות משיעור חלה. ואח"כ נותנין כל המצות לתוך כלי ומצרפין הכל ומפרישין חלה כשהוא כבר אפוי{ח}:

[ה] אם לשו עיסה רכה, לא יוסיפו בה קמח לְעַבּותה, לפי שהקמח שמוסיפין אינו נילוש יפה. אלא יעשו עוד עיסה קטנה מגיבול קשה ויערבו אותה עם העיסה הרכה{ט}: