תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
כג שבט
סימן ל"ד - הלכות ברכות על מאכלים מחמשת מיני דגן
[טו] יש אומרים שאם נשתנה מראה המשקין מחמת הפרוסות, נאבד מהם תואר לחם. וכן אם נִשרו ביין אדום{יח}:
[טז] לחם חי, שהוא עשוי ממורסן וסובין ומעורב עם קמח, ברכתו המוציא{יט}:
[יז] דברים ממיני דגן שבישלם עם שאר מינים, ונתמעכו ונתערבו יחד, כגון מאכל שמערבין קמח וביצים וגבינה ומטגנים או מבשלים אותו, אף־על־פי שהקמח הוא המועט, מכל מקום כיון שהוא מחמשת מיני דגן, הוא חשוב, ומברכין עליו בורא מיני־מזונות ואחריו על המחיה. ואמנם דוקא כשנותנים את הקמח בשביל שיתן טעם. אבל אם לוקחין רק מעט קמח לדבק בעלמא, אז בטל הקמח ואין מברכין רק על העיקר. וכן רוטב שמבשלין ומתקנין אותו עם קצת קמח קלוי ומטוגן בחמאה, אין מברכין על הרוטב כי אם שהכל{כ}. אבל אם הוא בורר את הפירורים המטוגנין ואוכלם בפני עצמם, צריך לברך עליהם בורא מיני מזונות, ואם אוכל מהם כזית צריך לברך אחריהם על המחיה{כא}:
