כב שבט

[יג] דייסא מבושלת הנעשית מסולת של חמשת מיני דגן, אם היא עבה דהיינו שצריך למעכה קצת בפה, ברכתה במ"מ ועל המחיה [ואפילו בקביעות סעודה]. ואם היא רכה, דהיינו שמחליקה בפה כמו מים, נידונת כמשקה וברכתה שהכל ובורא נפשות{טז}:

[יד] פרוסות לחם גמור שבישלן על האש בתוך מרק (שקורין "פְתּוּתּ") וכיו"ב, או טיגנן בשמן או בחמאה או במרגרינה, אפילו עבר מהן תואר הלחם, כגון שֶטָּחָן בביצים, אם יש בפרוסות כזית, כל דין לחם עליו. ואפילו אם רק אחת מהן כזית, מברך עליה המוציא ופוטר את שאר הפרוסות הקטנות. ואם אין בשום פרוסה כזית, אף־על־פי שעל־ידי הבישול נָפְחוּ ועי"ז יש בכל פרוסה כזית, או שנדבקו על־ידי הבישול ונעשו גוש גדול, ואפילו יש עליהם תואר לחם, מכל מקום אין לו דין לחם ומברכין עליו רק בורא מיני־מזונות ולאחריו על המחיה, ואפילו קבע סעודתו עליו. ואם לא בישלן, אלא שעירה עליהם מרק רותח, יש ספק בברכה, האם עירוי חשוב כבישול בכלי ראשון שעל האש, או לא. לפיכך אין לאכול זאת אלא בתוך הסעודה. ואם לא בישלן אלא שראן במרק וכדומה שבתוך צלחת שהיא כלי שני, ואין בפרוסות כזית, בזה תלוי אם יש בהן תואר לחם או לא. שאם יש להם תואר לחם, יש להם דין לחם גמור. ואם אין להם תואר לחם, אין להם דין לחם, ואפילו קבע סעודתו עליהן, מברך רק בורא מיני־מזונות ולאחריהן על המחיה{יז}: