יז שבט

[כג] מי שאינו קורא קרית־שמע שחרית וערבית, או אינו מקיים שאר המצוות המפורסמות, או שהוא עובר עבירות בפרהסיא, אינו מצטרף לזימון{ס}. גר גמור, מצטרף לזימון. וגם הוא יכול לברך ולומר על שהנחלת לאבותינו, ואפילו לזמן ולהוציא אחרים ידי חובתם (עיין לעיל סעיף ה'), דכתיב באברהם{סא} כי אב המון גויים נתתיך, ודרשינן{סב} לשעבר היה אב לארם, ומכאן ואילך לכל הגויים{סג}:

[א] מאפה שהוא מחמשת מיני דגן אלא שהיא פת הבאה בְּכִסְנִין, אם אוכל ממנו פחות משיעור קביעוּת־סעוֹדה, אינו צריך נטילת־ידים, ואין מברכין עליו המוציא וברכת־המזון. אלא בורא מיני מזונות בתחילה, ולאחריו על המחיה. אבל אם אוכל ממנו שיעור קביעות־סעודה, אזי דינו כלחם גמור, דהיינו שצריך ליטול ידים בברכה, ולברך עליו המוציא ולאחריו ברכת־המזון{א}:

[ב] מהי פת הבאה בכסנין. יש אומרים שהיא פת שנעשית כמין כיסים, דהיינו שהבצק הוא רגיל אלא שממלאים בתוכו דבש או סוכר ואגוזים ושקדים ותְבָלין וכיו"ב. ויש אומרים שהיא נעשית מבצק שנילוש בשֶׁמֶן או בשׁוֹמֶן או בדבש או בחלב או בביצים או תבלין או בשאר מֵי־פירות, אפילו עירבו בה גם מים. ויש מפרשים שהיא כְּעָכִים יבשים שכוססין אותן{ב}. ואין כאן מחלוקת בדין, רק מהו פירוש פת הבב"כ. שלמעשה, כולם מודים שבכל אחד מהאופנים הנז"ל, אינו נחשב לחם אלא מברכים עליו בורא מיני מזונות ועל המחיה מֵאחר שאין העולם רגילים לקבוע סעודתם עליהם{ג}: