יב שבט

[יא] אם הם עשרה, נתחייבו לברך בשם. דהיינו שהמברך אומר, נברך לאלהינו (כ"ה מנהג הבלדי{לח}. ובשאמי אומרים נברך אלהינו, בלא למ"ד{טל}) שאכלנו משלו. והמסובים עונים, ברוך אלהינו שאכלנו משלו ובטובו חיינו. וחוזר המברך, ברוך אלהינו שאכלנו משלו וכו'. וכיון שנתחייבו לברך בשם, אסורים ליחלק, אלא אם־כן הם עשרים או יותר, שאז נשאר לכל חבורה זימון בשם{מ}:

[יב] אם טעה המְּזָמֵן בעשרה, וגם העונים, ולא הזכירו את השם בברכת־הזימון, אינם יכולים לחזור ולזמן בשם, כיון שכבר יצאו ידי חובת זימון, אלא שביטלו מצות הזכרת השם, ומעוות לא יוכל לתקון. אבל אם העונים עדיין לא ענו אחריו, יחזור המברך וִיזָמֵן בשם, כיון שעדיין לא נתקיימה מצות זימון{מא}: