ד שבט

[י] עבר ושהה מלברך ברכת־המזון עד שיעור עיכול, דהיינו שמתחיל להיות רעב, אין לו עוד תקנה לברך. ויש אומרים דשיעור עיכול הוא שעה וחומש (דהיינו 72 דקות). ולכן בסעודות גדולות יש ליזהר שלא להתעכב בשירה ובדברי־תורה בין האכילה לברכת־המזון יותר מזמן זה. אעפ"י שעוסקים בִּנְתַּיִים בשתייה ופרפראות{לו}:

[יא] עבר ויצא ממקומו קודם שבירך ברכת־המזון, אם יש לו במקום שהוא שם, קצת פת, יאכל שם. ואין צריך לברך עליו ברכת המוציא, ויברך אחר־כך ברכת־המזון שם. ואם אין לו שם פת כלל, צריך לחזור למקומו לברך. ואם הוא רחוק כל־כך שיש לחוש שעד שיחזור למקומו, ישהה שיעור עיכול, יברך במקום שהוא שם. ולדעת רבינו הרמב"ם, אם היתה יציאתו בשוגג, יכול לברך במקום שנזכר{לז}:

[יב] בשבת שחל בו ראש־חדש או יום טוב או חול־המועד, אומרים תחילה רצה ואחר־כך יעלה ויבוא, מפני שהשבת תדיר ומקודש יותר מהם{לח}: